היום, יום הולדתה של סיון ואנחנו מברכים אותה בחום מכל הלב. מוקדם לאחל לך בריאות טובה אך תענוג לברכך ב"רק אושר" ושמחה ולאחל לך רק טוב!!!
אני רוצה לספר לכם הפעם על חיים חפר. הפגישה הראשונה הייתה (והיא מונצחת בסרט טלביזיוני בערוץ הראשון) באירוע, שערכו לו חברי-פלמ"ח ביום הולדתו ה – 70. נתן הזמין אותי לבא איתו למסיבה שהייתה בנויה סביב שיריו, בהשתתפות אמנים מהדור של אריק לביא ועד יודית רביץ הצעירה. ישבנו סביב שולחנות קטנים עגולים עליהם חיכו לנו בקבוקי יין וקצת מלוחים. הייתי לא רק הצעיר שבחבורה אלא גם היחידי שלא ענד את סמל הפלמ"ח. ההפתעה הראשונה הייתה לבביותו של חתן השמחה ("אם אתה חבר של נתן, אתה חבר של כולנו"). ההפתעה השנייה הייתה כמה החברה האלה שותים, כשהמלצרים מתרוצצים ומגישים רק בקבוקים מלאי משקה אלכוהולי. ההפתעה השלישית: איך זה עשה אותם, אנשים לא צעירים שמחים ועליזים, כך שהרגעים בהם האמנים שרו היו בסה"כ אתנחתות בין שתיה וצחוק. בשבילי אנשי דור הפלמ"ח היו כמעט אלילים בשר ודם. זכרתי אותם כילד מתאמנים בקפא"פ על מגרש הספורט, זכיתי לרכב על חמוריהם כדי להביא מים ליער, ואפילו להביט והאזין להם סביב מערת הפלמח. כנראה, והיום אני יודע, שבגיל 70 לא נראים כמו בגיל 20 כל פעם שמישהו אמר משהו שאלתי את נתן מי זה? והוא אמר את שמו ולא האמנתי שכך ה"שם" נראה בחיים. (כאן המקום לציין שאת הספר "ילקוט הכזבים" של חפר ובן אמוץ ואת "תחמושת קלה" של חיים פיינר שלפני החפר, ידענו בעל פה) כל פעם שמישהו מהם דיבר למיקרופון נתן היה מעיר: "איך הוא היה רץ פעם על הג'בלאות והיום בקושי נגרר לשירותים". זה היה ערב מהנה ולו מהבחינה של הרעות והחברות ביניהם. הרגשתי לא שייך, נטע זר, אבל אהבתי את אווירת האירוע. כעבור כמה חודשים חיים טלפן אלי וביקש שאבוא לביתו , שהוא רוצה לשוחח אתי, ביקשתי מנתן שיבוא גם הוא. נסענו לרחוב ארלוזורוב מס' 153 או 7 עלינו לקומה השמינית, חיים חיכה לנו בחיוך רחב וכוסית ויסקי בידו ליד דלת דירתו. ממש מימוש המושג "איש רעים". אני לא אתאר לכם את דירתו הצפופה שכמעט בלתי אפשרי לעבור בה ממקום למקום. נושא ההזמנה היה הוצאת ספר מקאמות שני. "הגיע הזמן" אמר (אגב, לא יצא מזה כלום). הגיש לי את הקלסרים כדי שנוכל להחליט ומיד עבר לשיחת זיכרונות עם נתן, מלאת הומור וחיבה, עקיצות ורמזים לכל הכיוונים מתקופת הפלמ"ח. איזה זיכרון! השתוממתי. היו צחוקים על הצלחות וכישלונות כשנתן הזכיר את פרס ראיתי במו עיני מהי שנאה יוקדת (כשיצאנו נתן אמר לי "חבל שהזכרתי את פרס ראית כמה כעס יש בליבו"?) הם שתו פשוט לא יאומן כמה. זו היתה פגישה של "מה נשמע, איך הולך אהלן"! ככתוב בשיר. כעבור שבועיים באתי להחזיר את הקלסרים חשבתי אקפוץ לרגע נשארתי שעתיים כשהוא חוקר אותי מה נתן סיפר לי על הפלמ"ח, (מורשת) האם סיפר לי על חלקו בקרב על צפת? האם סיפר לי על הלילה האחד, שהיה מפקד הפלמ"ח בפועל? ומה קורה עם מערת הפלמ"ח. וכל פעם נדהם מכך שאני מסרב לשתות ויסקי. אחרי שתי הפגישות בביתו, הרגשתי שהוא יכול להיות בקלות גם חבר שלי. הן היו רוויות בידור +חכמה+ מין שירת יחיד, חדוות יצירה והסתכלות בגובה העיניים. רציתי לספר לכם על ההיכרות הקצרה שלי אתו ולהמליץ לכם להרים כוסית לזכרו כי הוא ראוי לכך. "שבוע טוב"!
שבועטוב 