אתמול חגגנו למיה יומולדת. מכל הלב אנחנו מאחלים לה אושר ושמחה, נחת, הצלחה, אהבה וריצה עד כלות. ברכה ללירן על תחילת הגשמת חלומו עם חנוכת היכל הספורט. ולא נשכח שהדר החל במלאכה ולירן השלימה, ממש כמו משה רבנו ויהושע. וגם אני חגגתי ע"ט שנים ובגילוי לב אתייחס למצבי: שני אירועים הבהירו לי את התמונה באופן סופי: 1. קיבלתי מליאן ברכה ליום הולדתי האומרת שלא אשכח שהגיל זה רק מספר, ו – 2. ערכתי סרט בוידאו ולפתע צץ פרצופי על המסך. כן, רבותי, אני מודה, אני כבר לא צעיר. מעניין שאני לא רואה כך בהביטי במראה מדי בוקר, ואפילו לא מבחין בכך כשליד המראה מונחת קופסת כדורים צבעוניים. אני זוכר שהורינו בגיל 40 כבר לא היו צעירים אבל אני? אנחנו?. לובשים ג'ינס וחולצות טי-שרט, נועלים סניקרס, מסרקים את מה שנשאר, שמים אפטר- שייב והבנות עוד מוצאות חן בעינינו, אז אני לא צעיר? כן, אני מדחיק כמה עובדות מהחיים שהעמידו אותי במקום: בשירות מילואים ב71' או 72' הובלתי שיירה של אספקה להר דב. השיירה התפרסה ליד תל דן בדרכה ליעד והמתינה בטור ארוך: משאיות דלק, מזון ותחמושת. הנהגים כבר עמדו ליד המכוניות ומפקד ההר דיבר על כללי הנסיעה, על רווחים בין המכוניות, על נסיעה עם אורות וכד'. אני המתנתי ליד הנ.נ. שלי כשאני שומע אותו אומר: "תגידו למבוגר ההוא שיבוא הנה" ואף אחד לא מגיב ואז הוא אומר בהביטו אלי: "אתה, אתה!". חייכתי והשבתי לו: "אתה מתכוון אלי?" "כן, בוא כבר". במעלה ההר חשבתי לעצמי: אני המבוגר? זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי שאמרו עלי את הבטוי מבוגר וכולי בן 38 או 9. אני לא שוכח גם את האירוע שיהב הזמין אותי לתחרות ריצה על המגרש הלבן שהיה בן 10 או 11 וניצח אותי, את זה עוד יכולתי לעכל אבל בסוף אמר לי בחן הטבעי שלו משהו כמו: "לגילך אתה רץ מצויין". עם חלוף השנים לא הרגשתי במדד הגיל גם לא בכנסי הקבוצה השנתיים. אין שינוי, כולנו צעירים! למרות שמדי פעם מראים בגאווה תמונות של הנכדים (בצבא). אבל כשישבתי עם במבו באחת הפגישות במעלה הדשא וראיתי את בני קבוצתי למטה על הכורסאות אמרתי לו : "תראה איך אריק נראה ודיזי ותמר ופנחס איזה זקנים נהיו". לא צעירים, לא מבוגרים, זקנים אמרתי, אבל אני? במראה נראה אותו דבר. (קצת, אולי, בגוון השיער). מודה, לא שמתי לב איך התרבו, בתא הדואר, דפי הזמנה לימי עיון על נושאים כמו "הגיל השלישי", "בעיות שמיעה של גימלאים", "בעיות בפרוסטטה", "השתלות שיניים" וכד' וכן, שפע הזמנות לימי עיון להעשרה: בהיסטוריה, תנ"ך, אמנות, צילום, ציור, כתיבת זיכרונות, והצעות נפלאות להרצאות על גדולי הפילוסופים של המאה ה – 19, תרבות האינקה, טיולים למיטיבי לכת (ז.א. תחליט למי אתה שייך) וטיולים מאורגנים לחו"ל. יום אחד שאלו: "אם אני צריך איזושהי עזרה, רק תגיד" והוסיפו: "כדאי שתבקר בבית היוצר ותתרשם מה עושים שם (רמז דק) ותציץ לבית גלעד (רמז עבה יותר). היום אני יודע שאני כבר לא צעיר, אני נוכח בזאת בהביטי על בני גילי (שיחד היינו בני תשחורת): אחד בקושי הולך, לשני, באוזנו נח מכשיר שמיעה, (משקפיים יש לכולם) השלישי כבר לוקח את האוכל בעגלה מיוחדת, הרביעי צועק (ועדיין תמיד צודק) וכולנו מרבים לנסוע לקופ"ח, לקחת תור לרופא ולבקש מהבנים שיסיעו. אז אתה שואל את עצמך אתה באמת חושב שאתה עוד צעיר? ואני משיב לעצמי: גיל זה באמת רק מספר (ליאן) אבל כל עוד אכפת לך ממשהו, כל עוד משהו נוגע לך ללב שאתה מסוגל להתרגז ממנו או לאהוב אותו, זה סימן שנשאר בך ניצוץ צעיר. הבוקר, כשדמותי השתקפה במראה חשבתי: היום אני בן 79, בשנה הבאה, כיאה לגיל!, אני מניח שאראה בעיני שלי גם צעיר, אבל פחות. שבוע טוב!
הבלוג השבועי של עמרם גורדון
שבועטוב 