שבוע טוב (54)

כשנכנסתי לספרייה של בר אילן, מצאתי על השולחן שלידו התיישבתי, כרך של "מעריב" מ – 1982, בדיוק לפני 30 שנה. דפדפתי בו ובהגיעי לימי החנוכה ראו עיני סיפור ששבה את לבי. צילמתי אותו ואפילו איני יודע מי כתב אותו, כי לא נכתב. ואני מביאו לפניכם כלשונו, בקיצור מה. שם הסיפור: הילד צודק וכך כתוב: "הולך אני באחד מימי החנוכה האביביים ברחוב ופוגש בחברי מ. אנחנו חברים מתקופת הלימודים באוניברסיטה. חברי מציג בפני את בנו ואומר בגאווה: "הילד הזה עושה לי צרות". "ומה הצרות שעושה לך הילד?" שאלתי 'הוא בא מביה"ס בערב חנוכה' ושאל: "אבא, המכבים היו דתיים?" חברי מ. הוא בחור פיקח ומיד הבין שנקלע לצרה. הוא מנסה לצאת מן העניין על ידי פיזור מסך עשן. 'אז עוד לא היה דבר כזה' הוא אומר. " אז למה מתיתיהו הרג את האיש שרצה להקריב חזיר? אנחנו לא אוכלים סטייק לבן? שאל הילד'. "זה לא אותו הדבר" מתפתל האב. "זה כן אותו דבר. כשאכלנו בסטייקיה, שמעתי שהם מדברים על חזיר ואתה ואמא קוראים לזה לבן , כי אתם מתביישים…' ענה הילד. "טוב, המכבים היו דתיים" נכנע מ. האב. " אם , אתה, אבא היית בזמן המכבים, היית נלחם נגדם?" "לא!" ענה ומיד הוסיף כדי לקדם רעה אפשרית "כי הם יהודים". "אבל כמו שאני מכיר אותך לא היית מצטרף אליהם." "אני לא יכול לדעת מה הייתי עושה אילו הייתי אז. אולי בכלל הייתי מישהו אחר?" מתחמק האב. "אז נדבר על עכשיו, למה אנחנו חוגגים את הניצחון של הדתיים?" שואל הילד.  "זה היה ניצחון לאומי כללי, לא רק של הדתיים" הילד מחייך. ניכר שהכין היטב את המלכודת מראש. "ככה? ומהו שכתוב על הסביבון נס גדול היה פה? זה לא הנס של פך השמן? זה לא בחנוכת המקדש? מה עשו במקדש – התפללו!" חברי יודע מראש שהוא נקלע לצרה. הוא פיקח ובנו פיקח כמותו. הוא יודע שהילד צודק שאין טעם להתפתל. "אתה צודק בני" הוא אומר 'אנחנו לא עקביים'. הילד מביט עליו במבט של מחנך ואומר: "אז הגיע הזמן שתתחיל להיות עקבי." "גם בזה אתה צודק" אומר האב ומבין שהמערכה אבודה. או חזיר או חנוכייה שניהם לא הולכים יחד אצל ילד שעיניו בראשו. ואצל המבוגרים אשר טחו עיניהם מראות? אצלם זה הולך. הם מתעלמים מהעובדה שמלחמת המכבים הייתה מלחמה דתית של היהדות נגד ההתייוונות. הם מתעלמים מהעובדה שהם היו מתייצבים נגד המכבים או נשארים נייטרלים, שכן מאבק המכבים ה"דתיים" לא היה אומר להם מאומה, להם אוכלי החזיר ומעלי הקטורת לאלילי הכזב בני זמננו, שהם המתיוונים של היום. המתיוונים אשר אינם מבינים את אשר הבין חברי, שהבין ועל כן מיהר להיכנע בויכוח עם בנו. הוא הבין שאם יכריע בעד החזיר, תוך ביטול משמעותו האמיתית של חג החנוכה, ישאל מחר בנו שאלה נוספת: אם חזיר, ואם ככל הגויים, אז למה מדינה?                                 "שבוע טוב"