בשבוע שאתם עוסקים (עם ילדיכם בעיקר) בחג הפורים הבעל"ט, אני רוצה לספר לכם בראשי פרקים, כמובן, על השיעור שהיה לי בבר אילן על פורים. לכיתה נכנס מורה צעיר (40+) נטול כיפה לראשו ותיכף תבינו למה אני מציין זאת ואמר בפתח השיעור: " הפעם אדבר היום על כל מיני רעיונות שיש לי, כאדם חילוני, על המשמעות של פורים. כיון שבמגילת אסתר המילה/השם אלוהים לא מופיעה אף פעם, אני נותן לעצמי חירות בפרשנות בתקווה לזכות בהבנתכם ואפילו בהסכמתכם. נתחיל בפוליטיקה. כשאני מנתח את מגילת אסתר אני רואה לנגד עיני ממלכה בה בתוקף החוקה שולט מלך, אך קיימות בה שתי מפלגות. האחת, בראשותו של המן והשנייה של מרדכי. מפלגת המן היא מפלגה ימנית, הגורסת שכל חלקי הממלכה הרחבה, כל 127 המדינות שייכות לה וכל מי שאינו מאמין בגישה זו, צריך להשמידו או לפחות לבודדו. ולא תטעו בי אם תגידו שזו מפלגה מקבילה למפלגת ימין קיצונית בימינו ויחסה לערביי הגדה, למשל. מולה ניצבת מפלגת מרדכי המאמינה בזכויות האזרח הבסיסיות באשר הוא, בכל 127 מדינות הממלכה, זו מפלגה ליברלית ועממית יותר. והמלך… כפי שהוגדר באיזה כתב הסמכה, אין לו מה לומר או לעשות, אך נהנה מחיי המותרות שלו (בילויים, שתייה ושיכרות) "מנהל" את הממלכה לפי הוראות המפלגה השולטת". הרגשתי בקהל השומעים את תחושות אי הנחת מההשוואה. ואז עבר המרצה לפרק השני בו השמיע את טיעוניו, בהתבססו על מדרשים, על דמותה של אסתר (הדסה) המלכה וכה אמר: "אסתר לאורך כל המגילה אינה אלא אובייקט מיני שנשלט, ללא התנגדות כלשהי, אפילו ברמז, על ידי הגבר/האדון. היא פסיבית לגמרי. היא פעלה לפי הכלל היי יפה ותשתקי! (זוכרים, ששנה שלמה הכינו אותה בהרמון לקראת פגישתה עם המלך – 6 חדשים מריחת שמנים ו – 6 חדשים סגולות ושימושי התמרוקים?) ורק אז, החברה הגברית העדיפה אותה על פני ושתי. ויותר מכך: המדרש מספר שאסתר הייתה אשתו של מרדכי (הוא לא היה דודה כפי שמקובל לחשוב) ואף על פי כן קיימה יחסים גם עם גבר אחר, עם מי תשאלו? עם המלך הערל. ואני מצטט: "הייתה עומדת מחיקו של אחשוורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי. האם לאשה זו היו שני בעלים"? הוא עוד לא הספיק לסיים את המשפט ובכיתה פרצה מהומה אדירה גברים ונשים פרצו בצעקות על חילול ושיבוש! צעקו שיתלוננו בפני נשיא האוניברסיטה!, שיעיפו אותו!, שאין מקום לרעיונות צהובים כאלה!, שייתבייש לו! כמובן שהשיעור הסתיים ואני רק התבוננתי במרצה שעל פניו היה מרוח חיוך נבוך ועל פניהם של תוקפיו ההיסטרים ולא האמנתי למה שרואות עיני, במקום שהוא מעין מקדש לחירות הרוח והמחשבה העצמאית.
אחרי התיקון המהיר של קיקה (בעת הקראת ה"שבוע טוב" המשפחתי כל כך (63)), והתיקון המפורט של ספיר. אומרים שאין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו ואני מוסיף -ובנכדיו, שאפילו משה רבנו לא היה יכול לומר, כמו ספיר, בשטף כזה את הדיברות (כי היה, כידוע, מגמגם), אני חוזר על כל הקטע המתוקן כי זה חשוב לי: הדיברה החמישית אומרת: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על פני האדמה". המילה "כבד" אין פירושה ל"ציית", אין פירושה ל"שמוע בקול", אין פירושה "להסכים", אין פירושה "קיבוע ושימור המצב" ואפילו לא חובה "לאהוב". פירושה הוא דווקא ש"השינוי" ש"הגיוון בחיים" יהיה תוך הערכה, לימוד, דוגמה אישית (לחיוב או לשלילה), הבנה וידיעה שאין תרבות ללא שורשים והשורשים עוברים דרך ההורים, הסבים, דרך רצף הדורות. ה"כבד" בא מהשורש כ,ב,ד ז.א. לתת משקל, משקל לדעת ההורים, לדורות הקודמים ולא לבטל את דעתם. לכן כתוב גם "למען יאריכון ימיך…" למען תימצא לך האפשרות, בחלוף רוב-שנים, שתזכה/י להן, להיות לאב/אם, סבא/סבתא, שתוכל/י להעביר/למסור לבניך ובני בניך את תורתך, ו"הגדת לבנך" נאמר בהגדת פסח. ושוב תודה לקיקה ולספיר.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 