"שבוע טוב" (74)

מקובל, שלכל חג, מוצמדת מגילה אחת מחמש המגילות הנקראת באותו יום חג. בפורים קוראים את מגילת אסתר, בפסח  את שיר השירים, בשבועות את מגילת רות, בט' באב את מגילת איכה ובסוכות את קהלת. אמרנו שבחג שבועות מדברים על מגילת רות? בשנים האחרונות למדתי ועסקתי בנושאים אלה נראה לי שניתן לכתוב "מחזה" על המגילה. ראשית הדמויות: יפתח ויסיים את המחזה הקריין שיאמר: סיפורנו מתחיל ב 5 עונשים אותם ידעה מש' אלימלך: רעב, גלות, מיתה, שכול ואלמנות. ויסיימו ב – 3 שמחות: אהבה, חתונה וציפייה לגואל. לצידו תעמודנה 3 דמויות "חיוביות": נעמי, רות ובועז,      ו – 3 דמויות "שליליות": אלימלך, ערפה והגואל. אני רוצה לצרף גם 2 מקהלות.  מקהלת בנות: המלוות את שובן של נעמי ורות לארץ ומקהלת גברים לתיאור המתרחש בשדה בעונת הקציר. אני חושב על 4 תמונות במחזה: 1. השיבה לארץ. 2. רות קוצרת. 3. רות ובועז בגורן. 4. החתונה. עם כל הכוונות הטובות שלי, מי אני מול ביאליק שכתב סיפור שאני בטוח שאינו מוכר לכם הנקרא: "מגילת ערפה" (תוספת למגילת רות) ואני מביאו לפניכם כמעט כלשונו ובסגנונו, ובטוחני שייטיב עמכם יותר מה"מחזה" שבדמיוני:    "ערפה ורות המואביות אחיות בנות אב אחד היו, בנות עגלון מלך מואב, ושתיהן נערות יפהפיות ונחמדות למראה. ותהי ערפה הוללה וסוררת ועזת נפש כבכרה קלה, ורות הייתה תמה וצנועה וחרדה כאיילת השדה. ויהי בימים ההם, ויהי רעב ביהודה, ובמואב היה לחם. ויבוא מבית לחם יהודה איש אפרתי ושמו אלימלך לגור בשדה מואב, הוא ואשתו הנדיבה נעמי ושני בניו הרכים מחלון וכליון. ויחמול עגלון על האפרתים ולא הרע להם ויגורו בשדה מואב. וימת אלימלך איש נעמי ותישאר האישה ושני בניה בכובד אבלם ויגונם. וירא עגלון את בני האפרתי הרכים והענוגים כי טובים הם ויתן להם את שתי בנותיו לנשים. אך אלוהים מנע משתי האחיות פרי בטן. ותשבנה הנערות נכריות ועגומות נפש בבית חמותן האלמנה, ויכלו ימיהן באפס ששון. מחלון וכליון גם הם לא התנחמו בנשותיהם אחרי אביהם ולא ידעו חמדה, ויהיו כשני פרחים מתעלפים בחרבוני קיץ, מקץ עשר שנים מתו ביגון חרישי, ותקברם אמם בשדה על יד קבר אביהם. ונעמי נשארה מאישה ומשני ילדיה ותאמר: "מי לי עוד פה ומה לי פה?" ותקום ותצא משדה מואב לשוב ארצה יהודה. ולא אבתה רות לשוב מאחרי חמותה כי נגע אלוהים בליבה. ותעזוב את עמה ואת ארצה ואת מולדתה ואת אלוהיה ותלך עם חמותה ארצה יהודה. וערפה שילחה את חמותה עד גבול השדה ותשק לה ותשב אל בית אמה כנעוריה. ויהי היום ויעבור פלישתי על שדה מואב, איש מידות וגבר חלציים והוא לבוש מדים ותפוש נשק וכלי מוות מכף רגל ועד קדקד, כולו ברזל ונחושת, כי גיבור מלחמה הוא. ויסר הענק אל בית ערפה וילן שם לילה. ותרא את כוחו, את גבהו ואת הדר מדיו ונשקו ותיצמד לו, ותלך אחר מאהבה הערל הפלישתי כאשר ילך הכלב אחרי אדוניו.

ורות באה לחסות תחת כנפי אלוהי ישראל ותשב את חמותה בבית לחם יהודה, ובענייה יצאה ללקט בשדה בועז בית הלחמי, להחיות נפשה ונפש חמותה. ובועז איש נחלה והון, גבר חמודות ונדיב–עם ממשפחת אלימלך ומודע לנעמי. וירא את הנערה בלקטה ויכר את תום דרכיה ואת טוהר רוחה ויקחנה לו לאשה. ולתקופת הימים ילדה לו בן ותקרא שמו עובד. ותזקן רות ותשבע ימים והיא עודנה דשנה ורעננה ותרא בני בנים ובני שלשים לבועז אישה, כולם גיבורי- חיל ויראי-אלוהים. ובאחרית ימיה יולד על ברכיה בן זקונים לישי בן בנה וייקרא שמו דוד. ויגדל הנער ויברכו אלוהים, ויהי אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי, אמיץ רוח ונבון- דבר ויהי נעים זמירות ומיטיב נגן. ברעותו בצאן אביו נלחם בגבורה בחיית השדה, ויך את הארי ואת הדב ויצל מפיהם טרף. ויימלאו ההרים תרועת שיריו  המתוקים וארץ רוו זמירותיו. וערפה בלתה מזוקן בארץ פלישתים ותהי הומיה וסוררת ותשב הבלה כל הימים על אם הדרך כאחת הנבלות והיא טווה פשתים ותומכת פלך. ותרא גם היא בני שלשים לבעלה הענק, את גלית וישבי אחיו. ויגדלו הנערים פרא ויהיו פריצי אדם וגובה להם וייראה. וילבשו ברזל ונחושת כאבותם וילמדו הרג ורצח וירוו את הארץ דמעות ודם.                               כעץ כן פריו ופרי פריו וכוח אבות בזרעם אחריהם עד עולם.

ויהי לתקופת הימים ויאספו פלישתים את מחניהם למלחמה על ישראל ויהיו עומדים על ההר מזה וישראל עומדים על ההר מזה והגיא ביניהם. ויצא איש ממחנה פלישתים גבהו שש אמות וזרת וכובע נחושת על ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש ומשקל השריון חמשת אלפים שקלים ברזל, כידון נחושת בין כתפיו, ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל ונושא הצנה לפניו. ויעמוד הפלישתי ויחרף מערכות אלוהים חיים. הוא גלית הפלישתי מגת, בן שלשים לערפה. וממערכות ישראל יצא לקראתו נער אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי, לא נשק לו ולא מדים, אין בידו בלתי אם מקלו וקלעו וחמישה חלוקי אבנים בילקוטו ושם אלוהים חיים על שפתיו.  הוא דוד הרועה מבית לחם בן שלשים לרות.         שני צאצאי האחיות המואביות, ענק פלישתי ונער עברי התייצבו בגיא האחד מול רעהו, והשנאה בערה בעיניהם… (סוף)

עד כאן סיפורו של ביאליק. סיפור המסתיים בהנחה שהקורא מכיר את הסוף המקראי. אתם מוזמנים לכתוב סיום לסיפור על פי דמיונכם ולהעבירו אלינו.

                          "חג שמח" ו"שבוע טוב"!

 ברכות: לניני המתוקה ילדת החלומות והמשחקים, במלאת לך חמש שנים. לחשוב שהכל עוד פרוש בפנייך, גורם לנו לחבק אותך כל כך חזק ששום ברכה מילולית לא יכולה להביע כמה אהבה מונחת שם. זה בדיוק גם מה שאנחנו מרגישים כלפי קרין שגם לה יש יומולדת. בת שלנו, את באמת האחת, כמה אהבה יש בנו אליך, היחידה והמיוחדת שלנו והתקופה האחרונה רק מוכיחה לנו זאת. אנחנו יודעים ומוקירים, שעם כל עיסוקיך וטרדותיך את לא שוכחת אותנו באה ומתקשרת כל יום. איחולנו לך: שתהיי בת ואם מאושרת ותרווי הרבה נחת. וזה כבר אומר הכל!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.