חזרנו מטיול במונטנגרו, שבנו מבר המצווה של ספיר וחזרנו גם ל"שבוע טוב".
ועל אף שני האירועים היפים והמרגשים אותם ציינתי לעיל, אני רוצה לפתוח דווקא בציון יומולדתה של רעיתי רעיה ולאחל לה (גם בשמכם) הרבה בריאות, אושר והנאה מהמשפחה הגדולה שלנו, הצלחה בעבודה וניצחונות במחול. (את ברכותי האישיות אמרתי לה ביחידות). והעיקר, להעניק לה המון אהבה!! למרות שכמו שהיא מעניקה לנו אי אפשר.
לספיר חגגנו בר מצווה, לא אוסיף על ברכת ההורים, על ברכתה של שהם, של סבא אהוד ורעיה שסיימה את ברכתה הקצרה: ב"זה קטן גדול יהיה". וזו "פרשת השבוע" שלי: מה זה הבר- מצווה הזה, מה מיוחד בו, מה הוא אומר לנו ביהדות? ובכן, מקובל ביהדות שילד/נער מגיע לגיל 13 הוא יוצא מחזקת קטן לגדול, הוא חייב לקיים את כל המצוות שבתורה והוא נענש כשהוא עובר עליהן (ספיר, זהירות!) וכל זאת, כמובן רק לאחר ש"הביא" 2 שערות שצימחו בלחייו. הקביעה על גיל 13 נחשבת ביהדות כ"הלכה למשה בסיני". ונזכרת לראשונה במשנה. המונח "בר מצווה" מוזכר לראשונה רק במאה ה – 15. הביטוי החיצוני המאפיין אותו הוא הנחת תפילין שהנער מתחייב בה מדי יום. לכבוד חגיגת בר המצווה יש לקיים סעודת מצווה בטקס מיוחד. במנהגי קהילות עתיקות אף קבעו מראש מה יאכלו, (שלא יבזבזו בסעודה) כמה אורחים מותר להזמין ומהו הכיבוד המותר. מנהג יפה שהיה קיים לצד החגיגה, שבו חויב הגבאי לערוך בו -זמנית חגיגה לילדי עניים. בשבת הראשונה שלאחר החגיגה, עולה הנער בבית הכנסת להפטרה ( ההפטרה קשורה בקשר ענייני לפרשת השבוע הצמודה לתאריך, או לאירוע סמוך, שבעל השמחה מתכבד בקריאתה.) לאחר סיומה עולה אביו ואומר: "ברוך שפטרני מעונשו של זה" הווה אומר "זה קטן כבר נהייה עצמאי (יעני, בגיר)". כמובן שהמנהגים שונים מעדה לעדה ומקהילה לקהילה, אבל המשותף לכולם זו השמחה של המצווה. את השמחה הזו חגגנו ברוב עם בהצלחה מרובה. סיפרתי לכם כל זאת כדי שנזכור, וספיר במיוחד, מי אנחנו ומאיפה אנחנו באים כשאנו מציינים אירועים שונים לפרט ולכלל. אגב, אני זוכר את בר המצווה שלי (בכל זאת במשפחת גורדון לא שוכחים מאיפה באנו) כשירדתי, במיוחד, לחדר ההורים מהמוסד, ציפתה לי מתנה ענקית מכל המשפחה האמידה שלי מתל-אביב, ירושלים ולונדון , המתנה שהכי רציתי. זה היה הספר בן ששה כרכים ששמו: "באש ובחרב" מאת הנריק סנקביץ' הסופר הפולני הידוע. לפני שחזרתי למוסד אמר לי אבא: "תכניס מחר את הספר לספריה, כבר דיברתי עם חיים הרט (הספרן של המוסד) וסיכמתי אתו שאתה תזכה להיות הראשון לקראו. ואני, הייתי מה זה מאושר
שבועטוב 