יום כיפור תשי"ב (1951)
יום כיפור הוא יום של חשבון נפש, הוא היום הקדוש ביהדות. מלחמת יום הכיפורים, בת זמננו, רק הוסיפה חוליה לחשבון הנפש הזה. אבל לכל אדם יש גם את היום כיפור האישי, הבלתי נשכח שלו ועליו אספר: אתמול לפני 62 שנים התגייסתי לצה"ל. כשהגענו לסרפנד התחלנו את תהליך הגיוס: קבלת המדים, מסדרים, בדיקות פסיכומטריות וכו" וכו". באותה שנה, כפי שזכור לי, יום כיפור היה באמצע ספטמבר. ביום הכיפורים בצבא, למי שלא צם, חולקו מנות קרב לצריפי המגורים. הבסיס היה סגור ובטירונות, אין יציאות הבייתה, אין ביקורים, אווירה של סגר. מה עושים? היינו במחלקה כ – 50 חיילים וכולנו ישנו באותו צריף ארוך יחד. (מהם רק 6 שידעו קרוא וכתוב בעברית ) היה אתנו נתנייתי אחד שקראו לו איזידור, שהיה מבוגר מאתנו בכמה שנים, שמיד מצא נתיבים, אלינו, הקיבוצניקים. כששמע אותנו מדברים בינינו מה נעשה ביום כיפור הארוך והמשעמם הזה. ניגש אלינו בערב ואמר לנו: "אתם מחונכים טוב על ברכי מסורת הפלמ"ח בסחיבת תרנגולות מהלול, אז אני לא אקלקל אתכם, אתם תבואו אתי ותהיו האבטחה שלי" – וסתם. בערב יום כיפור כשהחשיך ורוב הטירונים והמפקדים הלכו לבית הכנסת, צעדנו בדממה אחריו. בצעדים מהוססים עברנו את גדר הבסיס. הוא הוביל אותנו, חמישה בני קיבוצים, בבטחה ללול קטן באחד המשקים ליד צומת דרכים בתוך אחד המושבים, הכי קרוב לדרך נסיגה והיה אם… הוא חילק אותנו להבטחה בכל הפינות מסביב ללול והורה לנו לשרוק רק אם מישהו ירחרח מסביב וייכנס ללול. נשכבנו איש במקום שסומן לו ע"י איזידור, את הרובה הצ'כי הנחנו לידינו ופחד תקף אותנו בעוצמה אדירה. הרי זו הייתה הפעולה הראשונה במסגרת הצבא שיצאנו אליה, "פעולה לא חוקית" אמר איזידור, "ואל תשתינו לי במכנסיים" צחק עלינו. למרות שספטמבר הוא חודש חם עד חם מאוד, רעדנו בכל הגוף כמו שרועדים מקור, בשכבנו איש איש דרוך במקומו. כעבור כמה דקות מתח, שנראו כמו נצח, איזידור יצא ותרנגולת בידו (שכבר לא יכלה לקרקר) ואמר בלי לסובב את הראש: "אחרי" וכך חזרנו לבסיס בשלום. ואז… אז היינו צריכים למצוא מקום איפה לבשל את העוף ואיפה נוכל לשבת ולאכול את סעודת ההבדלה שלנו, ושאף אחד לא יראה, את איזידור שוחט ומנקה את העוף ואיך מארגנים סיר ומביאים את הקרשים שהכין מראש. כל הבעיות הטכניות נפתרו בנקל (אותי הוא שלח להיכנס למטבח דרך החלון האחורי שהוא ידע שהוא לא נעול, להביא סיר אבל שיהיה בשרי, אמר, אל תעשה פשלות ואל תסבך אותנו מחר, כשימצאו את הסיר המפויח). מי שהכיר את בה"ד 4 זוכר שאחרי מגרש המסדרים היה שטח מרוצף בתעלות אבן כמו כל הבסיס. בין הצריפים העזובים מימי הבריטים, נמצאה הפינה המתאימה, לשם הובא הציוד ולשם הגיעה התרנגולת המרוטה כ"שי לחג" ועד חצות חגגנו את סעודת המלכים של יום כיפור. במהלך אותו ערב חג למדנו איך הורגים תרנגולת ביד אחת (שוברים לה את המפרקת) ושהפעולה הזו מונעת רעשים מיותרים, איך מפגינים נגד הכפייה הדתית לא במילים כמו ב"השומר הצעיר" אלא במעשים ושמענו ממנו, שהערך הגדול של סרפנד טמון בבה"ד 12, בסיס הבנות, מקום אליו היה מגיח איזידור, לדבריו, מדי לילה אחר כיבוי האורות בצריף המחלקתי. כשעלינו למיטותינו אמר לי בורשטיין ממזרע: "תגיד, כשהדרכנו לפני חודשיים במחנה של התנועה בחדרה היית מעלה על דעתך מצב, שבערב אחד, ביום הכיפורים, נהיה שותפים גם לגניבה, גם לעשות שקר בנפשנו וגם ליהנות מזה?" עניתי לו שאני בטוח שאת יום הכיפורים הזה, של תשי"ב – 1951 נזכור שנים רבות!
"שבוע טוב"
שבועטוב 