ב – 1954 השתתפתי בהקפת התבור הראשונה וזו הייתה הריצה הארוכה ביותר שהתקיימה בזמנו בארץ. (לזכרו של יצחק שדה שהיה מפקד הפלמ"ח ובתמונה של המפקדה בקרבות משמר העמק יושב על יד גניק). ריצה של 10 ק"מ תמימים וקשים. על ריצת המרתון שמענו לראשונה בשיעור הסטוריה על יוון העתיקה. והנה, מיה והדר רצו את המרתון המלא ואנו כל כך שמחים מכך, שהנה, יוצא חלצינו מגשים משאת נפש כמוסה שלי. ראשית, אספר מניין באה הריצה הזו. "מקורות" הריצה (כפי שכתוב אצל היוונים) הם בשנת ה – 490 לפנה"ס. על פי האגדה, המסופרת מדור לדור, היה זה פידיפידס, שליח מיוחד של צבא אתונה, שרץ מהעיירה מרתון עד אתונה ( המרחק הוא רק 34.5 ק"מ) כדי להביא את בשורת הניצחון היווני על הפולש הפרסי. האגדה ממשיכה ומספרת שמיד אחר שמסר את ההודעה המשמחת לב יווני, נפל ומת. כך נוצר סמל וכך התחיל הויכוח האם זה בריא. ולא נתייחס לכך.
חלפו מספר שנים וב – 1896 חודשה האולימפיאדה באתונה וכמובן שהמרתון הפך למקצוע "חובה" והוכר כאירוע הנועל את האולימפיאדה. עד 1920 המרחק היה שונה מאולימפיאדה לאולימפיאדה אבל… במשחקי לונדון ב – 1908 המסלול הוארך כדי שנכדי המלך יוכלו לחזות בהזנקה מחלונות טירת וינדזור ואורך המסלול מהטירה עד לאצטדיון בלונדון היה 42.195 ק"מ. רק ב – 1921 נקבע על ידי התאחדות האתלטיקה הבין לאומית, שזה יהיה המרחק הרשמי של ריצת המרתון. (את כל זאת אני זוכר מסיפוריו של אבא בלוותו אותי לישון בדרך לבית הילדים.) מאז ומתמיד הריצה הזו הייתה לחיבור וגשר בספורט בין העבר להווה. הצבתם בפניכם מטרה – והשגתם אותה. אנחנו גאים בכם. מאוד.
כמוכם קראתי וראיתי במגזין, את הצגת תיאומי המבנה הארגוני החדשים. האמת, כיון ש"פרשתי" מכל פעילות, אעלה בפניכם כמה ממחשבותי ואתם מוזמנים להתייחס אליהן: כגון חוסר מקום לנושא: כלי התקשורת (היום אלף-בית של ניהול והתאמה לתקופה), כמו הימנעות "מלציין" על הכתובת האחראית לשקיפות לציבור או לרעיון "הדמוקרטי" ההזוי של הרכבת המזכירות מ10 פונקציונרים ורק 5 אזרחים. אין הגדרות ופירוט ל"שיחה", ל"רוטציה" ועוד. אבל מה שעלה במוחי כשקראתי וצפיתי בהצגת התכנית היה השיח רב השנים בין ה"חכמים", על מה בין תורה ומורשת, ומה בין תורה למורשה? תורה היא מה שקיבלנו בהר סיני ומורשה היא המסורת והמנהגים שעברו במשפחה, בקהילה, מאב לבן. תורה היא "הוראה" מפורשת שיש לקיימה, מורשה היא, שאדם מורשה לעשותה אך אינו חייב. ושתי דוגמאות קטנות: מזוזה היא תורה, לנשקה היא מורשה. ברית מילה היא תורה, המציצה היא מורשה. מכאן אחזור לעניינינו הרגשתי מתוך "ההתאמות" שהוצגו, שאין התייחסות ל"תורת" הקיבוץ, ההתייחסות היא למה שמכונה היום "נורמות". אנחנו חוששים לגעת בנושא, פן יסתבר לנו שלדורות הממשיכים אין "תורה" קרי: אידיאולוגיה והמורשה שאנחנו מורישים להם בצל הנוחות שבחיים- ה"נורמות", מאפשרות את ה"כיסוי" לשימוש בסיסמאות כמו "התייעלות" "מיצוי" "שיתופיות" "מקצועיות" וכיו"ב . מזל שבתחום התרבות והחינוך נוצרה מורשת (מסורת) שכדאי עדיין לשמור עליה. חיי קיבוץ דומים למרתון (אם להתייחס לראשית הדף) ולא לריצות קצרות לכל הכיוונים. בלי שילוב של תורה ומורשת, הקיבוץ לא יהיה אלא מקום לחיות בו בלבד.
"שבוע טוב"
שבועטוב 
מילים כדורבנות. יפה כתבת