"שבוע טוב " (94)

חלפו שנתיים מאז התחלתי לכתוב את "שבוע טוב"  ואני חושב שראוי לציין זאת. (מתוך סך של 104 סעודות שבת – כתבתי ל – 93 מהן, 6 שבתות בילינו בחו"ל ו – 5 פעמים נעדרנו מהבית). התחלתי לכתוב לכם, משפחתי הגדולה והיפה, כניסיון להעביר ידע ומסרים בדרך שונה מהמקובל במקומותינו, בדרך משלי. בחרתי בכתיבת "פרשת השבוע שלי" שקראתי לה "שבוע טוב". המועד בו בחרתי להתחיל היה פרשת השבוע הראשונה של תשע"ב (2111). ראוי, חשבתי, לציין את השנתיים שחלפו ביעף ולהעלות מחדש את הפירוש שלי לפרשה השנייה בסדר הפרשות, "פרשת נח"! אני משער שאינכם זוכרים אותה (מלבד, אולי, ספיר) לכן, אני מרשה לעצמי לחזור עליה, בעיקר, כי היא מתייחסת למשפחה הנורמלית הראשונה בתנ"ך. ועוד הערה מחייבת. לצד הקלסר בו אני שומר (פרט למחשב) את גיליונות 'שבוע טוב', נשמר גם תיק ובו כל התיקונים שרעיתי מכניסה בהם בכתב ידה. והיה אם מישהו, ביום מן הימים, "יחקור" פעם בכתוב, הוא יזכה להבין מה גדול חלקה ומה גדולה תודתי, כך שבעצם זו כבר "יצירתנו" המשותפת. ואחרי הקדמה זו נעלה שוב את "שבוע טוב" מס' (2) מיום א' חשון תשע"ב:

                                 אהבת נח 
כשמלאו לנח 500 שנה הוליד את בניו: את שם, את חם ואת יפת. פנה נח אל אביו למך, שהיה כבר בן 770  שנה, ושאלו: "אבא, הנה, בני יפים וטובים,  איך אנהג עמם למען יהיו בני אדם טובי לב, חרוצים, נאמנים ומאמינים בדרכי?". חשב למך חמש שנים (שלושה ימים) קרא לנח ואמר לו: ראה בני, הסכת לדברי, דברי אב זקן לאב צעיר: סוד חינוך ילדיך הוא הענקת אהבה ובחירת  דרך האמת שלך. אם תמצא את שביל הזהב לאחדם, ישכילו לחיות חיי תורה ומעש, למצוא נשים טובות, יפות, רחמניות וצדקניות ואם גם בת תיוולד לך, היא תזכה בחתן שהוא איש דעת ועבודה. בהגיעך לפרשת דרכים היוועץ תמיד באשתך, היא כבר תתווה אותך לדרך הישר, הלך נח לסבא מתושלח שכעת חיה מלאו לו כבר 960 שנה ושאלו: "סבא, בנים לי, איך אנהג עימם שיגדלו אנשים טובי לב, חרוצים, נאמנים ומאמינים בדרכי?" אמר לו בקול ניחר ובקושי רב בשל גילו: "את אביך לימדתי את סוד הענקת אהבה ודרך האמת " והוסיף : "תרעיף עליהם אהבתך ואל תחסוך" וחזור והזכר להם : "משפחה יש רק אחת. ייתכן ויכוח אך הימנע מריב. כי במשפחה אין עושין חשבונות, זה הפירוש הנכון לסוד הענקת אהבה ודרך האמת". קולו השתנק מהתרגשות. סבא מתושלח מת בגיל 969 ואבא למך מת צעיר בגיל 777. כשהגיע נח לגיל מכובד של 550 שנה, בעת שישב בבר ושתה את כוס יינו השביעית, הרהר בדברי אביו וסבו וחשב: האם נהגתי כעצתם עם ילדי? ההלכתי בדרכיהם? ואמר לעצמו: עוד כמה שנים אהיה בן 580 ואז אעשה דבר ואומר לילדי כמה שאני אוהב אותם, כמה שאני רוצה לחבקם כל אימת שאני פוגש בהם. כמה אני מרגיש שהם שלי/שלנו, הם וכל באי ביתם. לא שאני מטיל ספק בכך שהם יודעים ומרגישים באהבתי, אך יש דברים שצריכים גם להיאמר. כינס את שלושת בניו, נשותיהם ונכדיו ואמר להם כשכוס יין בידו : "משפחתי האהובה! אני אעשה הכל כדי לשמור על שלמותנו ואתם, שמרו על אחדות ואחווה והעבירו חובה זו מדור לדור". כשהניח את כוסו כדי למלאה שנית נשמע קול האלוהים האומר: "נח, איש צדיק ותמים אתה, מבול אני עומד להוריד על הארץ, קום ועשה לך תיבה 300 אמה אורכה ו30 אמה גובהה. קח אתך את אשתך ואת משפחתך ואת כל מיני החיות זוגות-זוגות לתיבה ושמור עליהם כבבת עינך, בדרך האהבה והאמת שלך.  והשאר היסטוריה!

                                "שבוע טוב"!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.