כשהיינו ילדים, ללוח החגים השנתי שלנו, בחודש נובמבר היו שני מועדים לציון שנים רבות לפני שנוסף לו "הכ"ט" ואלו היו: השני בנובמבר וגדול ממנו, השביעי בנובמבר. שני מועדים אלה כמעט ואינם מוזכרים היום, אבל היו אלה אירועים בדרגת חשיבות עליונה עבורנו. השני בנובמבר או כפי שכינוהו "הצהרת בלפור", היה אישורה של ממשלת בריטניה הגדולה על הלגיטימיות להקמת בית יהודי לעם ישראל בארץ ישראל ועל זכותם של היהודים לעלות לארץ. זה קרה בשני לנובמבר 1917 כשהלורד בלפור מסר ללורד רוטשילד שיעביר לחיים וייצמן איגרת בנוסח: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בא"י ותשתדל, במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בא"י, או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת". האירוע נחוג מדי שנה בשל משמעותו הייחודית, שהובילה להקמת המדינה. אני מציין זאת כתזכורת למה שהיה ונותר אירוע שולי בעיני מרבית תושבי המדינה היום, אבל כילדים ציינו אותו בעצרות, בלמידה בכיתות והרגשנו חג. מי שיעשה פעם עבודת "שרשים" של המדינה כדאי שיכניס אירוע זה לעבודתו. "החג" השני הוא ה – "7 בנובמבר" יום המהפכה הבולשביקית ששנתה את השם רוסיה לברית המועצות זו שהקימה את המשטר הקומוניסטי הראשון בעידן המודרני, זו שנתנה כל כך הרבה תקווה לאנושות. אני זוכר מימי ילדותי את צריף חדר האוכל של הקיבוץ. כולו מעוטר בדגלים אדומים ופה ושם הדגל שלנו הכחול לבן ואת תמונות המנהיגים ( מארקס, אנגלס, לנין וסטאלין) המתנוססות על הקיר ואנחנו היינו כל כך נרגשים ומזדהים. על המהפכה הזו כבר סיפרתי כל כך הרבה בהזדמנויות שונות, שאסתפק הפעם בשיר אופייני, קצר וממצה מאת שמואל ירושלמי:
"מחושליאש – מהפכה, לקרב!"
ברעם – נחושת נטביע צעדנו / מחושלי אש – מהפכה,
נצא לקרב! / לעולם / נניף ארגמן – דגלנו
נפתח שער / לעתיד חדש!
אמונתנו העיוורת בהישגי אותה מהפכה, התנפצו סופית כשהתגלו בועידה עשרים פשעיו של סטאלין ובמבצע קדש (1956), כשראינו את הנשק הסובייטי מופנה כלפינו. אבל זה כבר מביא אותנו לסיפור אחר.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 