הרגשתי צורך להקדיש במסגרת המשפחתית שלנו, את ה"שבוע טוב" המיוחד הזה לאמרי, בנוסף למה שאמרתי בוידאו. בשיחה האחרונה בינינו שאלתי אותו : "אמרי, מה אתה מתעסק עם הפנסיה בתנועה הקיבוצית, למה אתה צריך לומר להם, שאנחנו יכולים לעמוד בהצעתך, כי אנחנו עשירים והם לא?" אמרי הביט בי ואמר לי: "שכחת את הערבות ההדדית?" שתקתי. בתשובתו ביטא את תמצית חייו הציבוריים. בלוויה סופר רבות עליו, ועל פעילותו, שתי מילים לא נשמעו שם: ,שליחות" ו"חום" עליהן אומר כמה משפטים. המייסדים ראו את חייהם כשליחות. אמרי היה הדמות שאליה דור המייסדים פילל, עליה חלמו שכך ייראה הדור השני, שכך ייראו ממשיכי דרכם. אנחנו נתנו עדיפות לבניית המשק והכלכלה, אבל אמרי היה גם גדול בתחום הפעילות הציבורית וגם גדול בבניית המשק. עד יומו האחרון נשא את שתי הכפות הכבדות האלה על כתפיו ולצדן משימות נוספות כמו בטחון. (כדי לשמור עליהן!) הוא נשא את ערכי העבודה הפשוטה, הפיזית העבודה העצמית במעורבותו הפעילה לאורך כל חייו. מהותם של כל הדברים ששמענו בהלוויה המכובדת מאוד- מאוד, היו בכך, שאמרי לא ראה את עצמו כעסקן ציבורי, אלא כשליח, שליח של החברה, שליח של רעיון שצריך להגשימו. צנוע ועניו היה, ליבו לא גבה והחברות האמיתית הכנה לא הופרה. אף פעם.
אולי בזכות לוי ורחילקה, אורה, או בזכות החינוך המשותף, בזכות משמר העמק קיבוצנו המיוחד, או בזכות הפנמת הרעיון של הקיבוץ כביטוי עליון (של מה שנחשב היום כסיסמאות) להגשמת הציונות והסוציאליזם והחברות הבסיסית, אמרי היה אנושי לחבריו, לכל אדם. אנושיות שהקרינה חום על אנשי שיחו וחבריו ובחום הזה שבה את ליבם, והם היו לשותפיו. לפעמים תוך ויכוח, אי הסכמות, אך תוך ליבון ושאיפה לסיכום משותף. ללא נימה אישית, ללא התבצרות מאחורי עמדות, אלא על ידי מגע אנושי, אוהד, במבט ובמילה הנאמרת. תראו כמה מילים ומושגים של "פעם" נהיים אקטואלים כל כך, בבואנו לומר מילות פרדה מחבר שלנו.
אבל יותר מכל עבורנו, אמרי היה הבן דוד האהוב של רעיה. כשהוריו נסעו לשליחות של חצי שנה בחו"ל, כפי שהיה מקובל( בימים ההם), אמרי היה בבית של דשה וגנייק ואז, אני חושב, הפך מבן דוד לאח. ב -9.9 כשהתעוררנו בבוקר רעיה אמרה לי: "היום יום הולדתו של אמרי", ככה החל היום. בכל עניין משפחתי של המשפחה המורחבת הייתה מתייעצת אתו ולא פעם חזרה על סיפור האכזבה המשמעותית של ילדותם, וכך אמרי סיפר: "בכתה א' בעת טיול ביער, ליד סלע יום הולדת, ראינו שני חרדונים אחד על השני. רובליק מקיבוץ דליה שהיה המורה שלנו, נתן לנו בהזדמנות זו, את ההסברה המינית הראשונה ובין היתר פירט שקרובי משפחה לא יכולים להתחתן כי יוולד להם ילד לא 'בסדר'. גם רעיה וגם אני יצאנו הרוסים ממה שנאמר, כי בזאת חלום חתונתנו נגוז." "עד הגיוס לצבא" רעיה הייתה אומרת לי: "היינו ממש מחויבים אחד לשני אחר כך התבגרנו אבל תמיד שמרנו מבט אחד על השני וחשנו קירבה רבה".
אמרי יחסר לנו מאוד.
ובמעבר חד – לשמחות. היום הזה ממש, לקרן יש יום הולדת וגם היא משנה קידומת. במה נברכך, כלתנו הצעירה? בהמון אושר עם שיר והילדים, בשמחה והנאה בכל אשר תפני ותעשי והנאה רבה מלימודייך. מה עוד נאמר לך? שאנחנו אוהבים אותך מאוד!
"שבוע טוב"
שבועטוב 