כמו מדי שנה, הסימן להתחלת שנה חדשה הוא יומולדתו של ירון. מברכים אותך מכל לב בהצלחה בכל שתעשה, באושר, נחת, ובבריאות טובה. (הזדמנות לספר לך שהיום יש מקצוע כזה שנקרא רפואה המיוצג בציבור ע"י רופא).
פרשת השבוע עוסקת, בין היתר, במכות מצריים האחרונות. אספר על המכה השמינית, מכת הארבה, שלדעתי היא שונה מיתר המכות בכך, שניחתה כמכה רעה, אך הסתבר "שיצאה" מכה טובה ומשה אהרון ואלוהים היו צריכים לאלתר פתרון מיידי כדי להפכה למכה רעה.
שמענו על הארבה בגלל המתקפה עלינו בשנה שחלפה. וכמה נתונים עליו: הארבה הוא סוג של חגב. לשלבי התפתחותו יש כינויים כמו ילק או חסיל, יש 10 מיני ארבה שהמסוכן שבהם מכונה "ארבה המדבר". תנאי התפתחותו והתרבותו דורשים אקלים חם וריבוי גשמים כי אדמה לחה נוחה להטלת הביצים. בדרך כלל מצוי בלהקות המחפשות מזון תוך נדידה, לארבה יש כנפיים אך איתן הוא מסוגל לעוף רק ק"מ מעטים ולכן הוא תלוי במשטר הרוחות. מחזור חייו כ – 3 שבועות ועובר 5 דרגות התפתחות עד בגרות מלאה. המתבגרים צבעם ורוד/אדום והבוגר חום/צהוב. הוא גורם לנזקים בגידולים חד-שנתיים כמו הדגנים ורב שנתיים כמו עצי פרי. בתרבות המצרית ובכלל באזור, הארבה נחשב למאכל טעים (כמו כל משפחת החגבים) באירופה גילו אותו כמאכל תאווה רק בימי הביניים.
ואשר למכת הארבה בפרשנות שלי בלבד: המצרים השתוללו משמחה למראהו. (אחרי 7 מכות קשות) החלו לאוספו, תחילה לכלי הבישול הביתיים שלהם ואחר כך, למקרר, לפריזר ולמזווה. הכמות הייתה כה גדולה (כמו שכתוב "ותחשך הארץ"), שהמצרים מילאו כלי קיבול גדולים, המליחו, תיבלו והכינו מהארבה "שימורים" לימי רעב קשים. ואז… משה, אהרון ואלוהים ראו שהמצרים שמחים ואפילו חוגגים את "מכת הארבה", טיכסו עצה והחליטו להרחיק מכה זו מהארץ (וכמו שכתוב: "ותבוא רוח ים חזק מאוד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף") בקיצור הרוח נשאה את הארבה הלאה והלאה וחגיגות השמחה במצריים הפכו באחת לעצב ובסופן ל"מכה".
ולעניין אחר לגמרי השבוע שמענו את גלי (3.5) מדקלם משירי ביאליק. בהחלט מפתיע! אין לי מילים לשבח את שי רגב, הגננת שלו, שמחנכת אותו נכון בנושא ערכים לאומיים, מסורת וסיפרות טובה. אתם הרי יודעים שגירסה ד'ינוקתא אין שוכחים.
בבית רעיה שלפה מהכוננית ספר שירים של ביאליק "שירים ופזמונות לילדים" באיוריו הנפלאים של נחום גוטמן, ספר שניתן לדשה עוד לפני הולדתה של רעיה, על הספר הזה גדלנו, אולי כי לא היכרנו את הסיפרות הענפה על סמי הכבאי והתחלנו לקרוא בשירים ולהיזכר בציורים המלווים. והנה שיר הילדים המפורסם ביותר שלו: "קן לציפור". ואלה מילות השיר:
קן לציפור / בין העצים, / ובקן לה / שלוש ביצים.
ובכל ביצה / – הס, פן תעיר! – / ישן לו – אפרוח זעיר.
האם סמי הכבאי או בוב הבנאי היו מסוגלים כך להתבטא?
"שבוע טוב!"
שבועטוב 