בעוד זיכרון חג ה – "21" טרי, אני רוצה לספר לכם סיפור לילדים מפעם-פעם ששמעתם מפי מאות פעמים. סיפור שהומצא ללירן, עוצב לתימור, שודרג להדר והושלם לשיר, שביקש ממני להעלותו על הכתב עבור גלי. ואני הוספתי – וללי. ולסיפור:
כל רפתן היה יודע שלפני שמביאים את הפרות לחליבת הבוקר, יש להביא את החלב למטבח וההולדר של החצרן לרשותו. ההולדר תמיד עמד בשעה מוקדמת זו, ליד הרמפה של חדר האוכל החשוך. ההולדר היה הטרקטור הירוק הקטן הכי ישן במשק, שכולם אהבו לעבוד איתו. לשמאלו של הנהג היה מושב מסודר עליו אפשר היה להושיב חברים לעבודה או את הילדים שלך אחרי העבודה ולנסוע איתם ברחבי הקיבוץ. לפנות בוקר אחד, לקחתי, כמידי יום את מפתח ההתנעה מתא הדואר של החצרן. ניגשתי להולדר, טיפסתי על המושב, הכנסתי את המפתח למקומו, סובבתי ימינה והטרקטור לא מניע. הוצאתי את המפתח והכנסתי אותו עוד פעם, סובבתי ימינה בחוזקה ההולדר לא מניע רק משמיע קולו: פה- פה- פה- פה, פה-, פה-, פה-,פה אבל לא מניע כך כמה פעמים וכל ששמעתי היה: פה- פה- פה- פה- פה- פה- פה- פה.
באותו רגע ראיתי את צבינג'י יוצא מחדר האוכל והולך לעבודתו בפלחה. קראתי לו: "צבינג'י , בוא רגע, אני לא מצליח להתניע את ההולדר הזקן". כפלח ותיק הוא התיישב בביטחון על המושב, הכניס את המפתח למקומו סובב ימינה והטרקטור רק משמיע לו: פה- פה- פה- פה ולא מניע. פנה אלי ושאל: "דלק בדקת?, שמן בדקת?, מים בדקת? לא בדקת! תבדוק ותראה שיניע" והלך לדרכו. בדקתי דלק – יש!, בדקתי שמן- יש! בדקתי מים – יש! שוב עליתי על הטרקטור הכנסתי את המפתח, סובבתי ימינה וההולדר רק משמיע: פה- פה- פה- פה, פה-, פה-, פה-, פה-, פה. ההולדר לא מניע. מה עושים? חשבתי. הולכים למוסך. במוסך ראיתי את קבץ' רכון מעל טרקטור אדום גדול ניגשתי אליו ואמרתי לו: "קבץ', אני צריך להביא חלב למטבח וההולדר לא מניע, מה אתה מציע לי לעשות?" הביט בי ואמר: "אתם הרפתנים לא מבינים כלום בטרקטורים, רק הורסים אותם בוא נראה מה קורה". הגענו לחדר האוכל קבץ' עולה למושב מכניס את המפתח ומסובב ימינה והטרקטור בשלו: פה-, פה-, פה-, פה פה-, פה-, פה-, פה-, פה ולא מניע. "תגיד בדקת דלק?" "בדקתי" עניתי "ושמן?" "בדקתי" עניתי "ומים?" "גם" עניתי. קבץ' ירד מההולדר הרים את מכסה המנוע בדק את כל הכבלים והידק אותם למקומם ואמר: "עכשיו בטח יניע!" עלה למושב הכניס את המפתח אבל ההולדר רק השמיע: פה-, פה-, פה-, פה וההולדר לא מניע. בינתיים באו הרפתנים לראות מה קורה לי עם ההולדר ובאו המספויניקים והפלחים כולם התקהלו סביב להולדר הסרבן וכל אחד נתן עצות מה לעשות. רמי אמר בקול חזק: "אתם כולכם מומחים, תעשו מה שאני אומר: "אתה", פנה אלי "תעלה על המושב ואנחנו נדחוף אותך בירידה עד לכביש הראשי, תכניס להילוך שלישי וכשאצעק לך תעזוב את הקלץ', תראה, הוא יניע !" וכך עשרה אנשים דחפו בכל כוחם את ההולדר המשמיע רק: פה-, פה-, פה-, פה ורמי צועק לי: "תעזוב את הקלץ'!" ופתאום ההולדר הדוהר במורד הכביש השמיע: פרררר, פרררר, פררררר.. "הוא הניע" צעקו כולם ביחד, סוף-סוף הניע!.
בינתיים השמש זרחה, הפרות כבר געו בקול מרוב חלב בעטינים ואני טסתי עם ההולדר למחלבה , העמסתי את החלב והבאתי אותו למטבח כשהמבשלת כועסת עלי בגלל שאיחרתי כל כך. ומשם נסעתי למכון החליבה לחליבת בוקר מאוחרת.
בערב, בחדר האוכל, אמר לי קבץ': "מחר תיקח את האוליבר הכחול להביא את החלב למטבח, ההולדר גמור". למחרת בבוקר ההולדר הירוק הקטן כבר לא חיכה לי, במקומו עמד הפרגוסון האפור. שנים לאחר מכן הגיע גם האוליבר שבתמונה למעלה…
שבועטוב!
שבועטוב 