רעיה אומרת שאני צריך להכניס יותר אקטואליה ב"שבוע טוב" וזה מה שאעשה הפעם. לפני שבוע התרכזתי בחידון העברית של שומריה אבל אני לא רוצה לדלג על סיפור עגל הזהב שהיה בפרשת השבוע "כי תשא". ראשית הסיפור. חטא העגל הוא החטא שבו עשו בני ישראל פסל זהב בדמות עגל במדבר סיני. חמישים יום לאחר יציאתם ממצריים הגיעו בני ישראל להר סיני שם קיבלו את עשרת הדיברות ואחר כך עלה משה להר כדי לקבל את לוחות הברית. משלא חזר אחרי ארבעים יום, על פי חישובם, חשבו שלא יחזור לעולם, פנו לאהרון אחיו וביקשו ממנו לעשות להם אלוהים אחרים. אהרון בקשם "לפרוק את הנזמים והעדיים" (אותם תרמו בשמחה) כדי ליצור את עגל הזהב. אהרון עצמו ניסה לדחות את "חגיגת העגל" עד לשובו של משה, על פי חישוביו שלו והכריז שהחג יחול רק למחרת היום. אך כשקמו בבוקר וראו שמשה לא חזר, החלו ל"עבוד" את העגל. לפי רש"י הסיבה ליצירת העגל הייתה טעותם של בני ישראל בספירת ארבעים (40) הימים על ההר. ואוסיף עוד שתי פרשנויות: 1. יצירת העגל נבעה מכך שבני ישראל לא הורגלו לרעיון של אל בלתי נראה, בלתי נתפס. אלא רצו משהו מוחשי, גשמי שאפשר לראותו ולחוש אותו. 2. יצירת העגל הושפעה מכך שבמהלך יציאת מצריים הצטרפו לבני ישראל ערב רב של אנשים שלא השתייכו אליהם (מנישואי תערובת, מזדמנים וכד') שהאמינו באלילים אחרים. הסוף ידוע: בראות משה את העם חוגג סביב העגל, שבר את לוחות הברית, שרף את העגל ופיזר אפרו על המים אותם שתו בני ישראל, (אני לא יודע אם לזהב בכלל יש אפר) הוא אסף את בני שבטו, לוי, והורה להם להרוג את כל אלו שעבדו את עגל הזהב (3000 איש ). בימינו, הביטוי "עגל הזהב" מוזכר ומודגש בהקשר לסגידה לחומרנות, חמדנות ורדיפה אחר עושר וממון. קראתי מאמר ובו נטען שהחברה הישראלית לוקה בתסמין "עגל הזהב" במגמותיה: ברכושנות, בחמדנות, בגשמיות, בהאלהת הכסף ובצבירתו כיעד החשוב ביותר ומולה היעלמות האידיאולוגיה והחשיבה החברתית- הכלכלית, האנושיות והרגישות. ובהמשך לכך, חוסר לקיחת אחריות כלפי האחר, מירכוז האני /משפחתי, ירדה רמת האכפתיות ועמה התגברה האדישות, ומה במקומותינו? והקיבוץ? דומה? שונה? אני לא יודע אם לכך רעיה התכוונה בדברה על הקשר בין מה שהיה ומה שהווה, תחשבו על זה.
"שבוע טוב!"
שבועטוב 