אנחנו לפני ליל הסדר ואני מקדיש את ה'שבוע טוב' כולו למשה רבנו. המנהיג, הנביא, מורה דרך בהלכה ובחיים הגשמיים של בני-עם ישראל. מדוע שמו אינו מוזכר כלל בהגדה שעוסקת רבות ביציאת מצריים? לשאלה זו תשובות רבות אחת מהן היא שאי הזכרת שמו היא הביטוי ל"אנטי מצריות" של בני ישראל. הם "יצאו" את מצריים, בה מרדו ויצאו נגד השליט- פרעה, מלך נערץ ועריץ ונגד עבודת האלים. לבני ישראל היה את מנהיגם משה, ומעליו היה אלוהים אחד והייתה התורה, זולתם אין. אישיותו של משה הייתה כה משמעותית, שכותבי ההגדה לא רצו שימוקם בה מעל אלוהים ומעל התורה וייהפך "לאל" נוסף. (אגב, מסיבה זו גם לא ידוע מקום קבורתו).מי היה משה, האם שנות ילדותו ונעוריו הכינו אותו למנהיגות? נפשית, משה עבר בחייו אירועים ותהליכים לא פשוטים: הוא הורחק ממשפחתו הביולוגית בצו "כל הבן היילוד…" גדל בבית פרעה/המלוכה. לאחר שהרג את המצרי נעקר מבית המלוכה בברחו למדיין, שם ליד אחת הבארות ראה איך מתעללים בבנות יתרו והושיט להן עזרה. על כך יתרו אימץ אותו ונתן לו את בתו ציפורה לאישה (ממנה נולדו שני בניו גרשום ואליעזר) והיה לרועה צאן פשוט. ברעייתו את הצאן "נתקל" בסנה הבוער (שלא אוכל) ופגש לראשונה את אלוהים המצווה עליו: "הושיע את עם ישראל ממצריים" על אף נימוקי התנגדותו (הצניעות והגמגום). שוב הוא עוזב את משפחתו ובגיל 79 חוזר למצריים, מכה את המצרים בעשר המכות, קורע את ים סוף בואך המדבר וכעבור שבעה שבועות מקיים את מעמד הר סיני -קבלת התורה. לא פשוט היה לו להיות מנהיגו של העם הזה ובמסע במדבר התממשו הצרות של מנהיג: העם רעב, צמא, ממורמר, נוסטלגי (זוכר את סיר הבשר במצריים) פה ושם נסיונות למרד, (קורח למשל), כשלונות (המרגלים), מלחמות עם עמים ואסונות במשפחה. מה הפלא שמשה איבד את סבלנותו ושבמקום לבקש מהסלע מים היכה בו ועל כך נענש על ידי אלוהים שמנע ממנו את הכניסה לארץ משאת נפשו. האם המעשה הזה היה חילול השם? או חוסר אמון של אלוהים? האם הייתה ביניהם תחרות על אהבת העם? במונחים של היום, היחצ"ן של משה לא היה מוצלח במיוחד וסיפור "העונש" נותר מעורפל במידה רבה. משה נפטר בגיל 120 עזוב, זנוח ומתוסכל, במקום לא ידוע, כשהוא משקיף בעצב על התממשות חזון חייו, על הארץ הנכספת שעדיה לא בא. משה היה אדם צנוע וישר דרך וככל האדם עם חולשות ומגרעות. אך גם ניחן בחוסן נפשי ואישיות כריזמטית שעשו אותו למנהיג הגדול ביותר שקם לעם ישראל עד היום.
למשה היו עשרה שמות. מקובל לחשוב שהשם משה בא מ"משיתיהו מן המים" ויש האומרים שהשם בא מmose , (מוס), שפירושו "ילד" במצרית עתיקה. (אתם זוכרים שמצאו אותו בתיבה על היאור). ואלה הם עשרת השמות: אביגדור – אביהם של הגודרים. כך קרא לו סבא קהת. עמרם אביו קרא לו: חבר – חיבר את בני ישראל לאביהם שבשמים. יוכבד אמו קראה לו: ירד – הוריד את השכינה וקראה לו גם יקותיאל בבחינת קיוויתי לאל. אהרון אחיו קרא לו: אבי זנוח – אב למוזנחים שהיזניחום. האומנת קראה לו: אבי סוכו – אביהם של נביאים שסוכים ברוח הקודש. הקב"ה קרא לו: טוביה – כי טוב הוא. העם קרא לו: שמעיה – שמע האל תפילתו וכן קרא לו: בן נתנאל – לו נתן האל. וביתיה (זה שמה של בת פרעה) קראה לו משה – כי מן המים משיתיהו.
ואם ציינו את המספר 120 אני לא יכול להתעלם מכך שזה גם המספר המציין את 'שבוע טוב' הזה ואני בהחלט גאה על כך ולא יכול שלא להודות לשותפי, לרעיה על השותפות בבחירת הנושאים לכתיבה ולכוריאוגרפיה, בעצה, בעריכה הלשונית והסגנונית ולתימור על העריכה הגרפית. וכמובן לכם קוראי הנאמנים.
"שבוע טוב" וחג פסח שמח!
שבועטוב 