הספר הבלטריסטי הטוב ביותר שקראתי הוא "מאה שנים של בדידות" מאת גבריאל גרסיה מרקס, שמת השבוע. שמעתם זאת ממני המון פעמים. הספר שוכן קבע ליד מיטתנו. הקריאה בו מהפנטת בעירוב שבין החיים עצמם ומקומה של המיסטיקה בהם. הייתה בו היכולת לספר סיפור ברבדים שונים ולהוביל אותך מהריאלי לפנטסטי כשאתה שבוי בסיפורו, ומהלך בספר כמכושף. אחרי מותו צוטטו בתקשורת קטעים מספריו לזכרו ואני רוצה לתרום את חלקי בציטוט, שוודאי שגרסיה מרקס היה רוצה שבאווירה כזו תתקיים הלווייתו. "כשמדד הנגר מידות לארון הקבורה, ראו מן החלון שיורד גשם של פרחים צהבהבים זעירים. כל הלילה ירדו על מקונדו בסופה דוממת. כיסו את הגגות, סתמו את דלתות הכניסה וחנקו את החיות שישנו בחוץ. כל כך הרבה פרחים ירדו משמיים עד שבבוקר היו הרחובות מרופדים בשטיח צפוף, והם הוכרחו לפנותם באתים ובמגרפות כדי שיוכל מסע הלוויה לעבור". לא תהיה לו לוויה כזו, אבל מיליוני מעריציו בכל העולם ילווהו בליבם.
לפניכם סיפור קצר שעלה בראשי בעקבות תיאור מדידת הארון לקבורה. ושמו:
כל מלאכה מכובדת
פגשתי ב"שחור" לראשונה, בחג השבועות לפני שנים רבות, כשהבאתי את גופתה של יודית לבית החולים. איש גבוה ודק, קרח וחייכן קיבל את פני בחיבוק והוסיף: "חיבוק זה הוא השתתפותי בצערך, למרות שזו פרנסתי". לקח את הגופה ואני מיהרתי לחגיגה. למחרת, בשעת צהריים מאוחרת באתי לקחת את הגופה לקבורה ופגשתי בו עם שני ילדיו בני ה12 ו- 8 המתרוצצים בחדר המתים בין המקרר לנקודת המשלוח. "תגיד", לא התאפקתי, "אתה לוקח אתך את הילדים לעבודה? "ואתה לא לוקח את ילדיך למקום עבודתך"? השיב בחיוך במשך השנים נפגשנו עוד פעמים רבות. לחיצת יד, חיבוק קצר, חיוך ולעבודה. יום אחד לא התאפקתי ושאלתי אותו איך שקע בעבודה זו, איך לא מצא לו עבודה אחרת זולת עבודה ב'חדר מתים' והוא ענה לי: "אספר לך סיפור ואז תבין. ילדי באים אלי לעבודה בעיקר בחופשותיהם. מסתובבים ומשחקים, מחבואים למשל, בין החדרים או הארונות המוכנים ואני טורח בשלי. כל יום, תאמין לי, באה מישהי או מישהו לקבל את גופת יקירתו/ו הנפטר ואני רואה אותם בכאבם. אני ניגש אליהם מחבקם ומחזקם ככה, באופן טבעי. בחופשת חנוכה אחת כשילדי שקועים במשחקם בין המקרר לנקודת המשלוח, הופיעה אלמנה וכשראיתי שהיא ממש קורסת, חיבקתי אותה והיא הניחה את ראשה עלי עד שהתאוששה. למחרת באה אלמנה אחרת כואבת וגם היא קרסה ורק חיבוקי תמך בה מליפול עד שנתעשתה. לא שמתי לב לילדי המשחקים ובערב אני שומע את בתי אומרת לאימה: "אימא, לאבא יש עבודה נהדרת הוא כל היום רק מתחבק"! "אתה מבין עכשיו איזו עבודה נהדרת יש לי"? צחק, צחקנו.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 