פרשת השבוע הייתה "כי תצא", זו פרשה שבה יש 74 מצוות של 'תעשה ולא תעשה', ועוסקת בעיקר בדיני מלחמה, דיני משפחה, דיני כלאיים, דינים שבין אדם לחברו, צדק חברתי ודינים אחרים כמו: מצוות קבורה, איסור על גבר ללבוש בגדי אשה ולהיפך, דיני נדרים, עונש מלקות ושילוח הקן. (אליו אתייחס בהזדמנות אחרת). חלק מהמצוות מתייחס גם לזכויות האדם שנברא בצלם, שהקפדה על קיומן עשויה לשמש יסוד איתן לחברה טובה ויציבה של בני אדם שבראש דאגתה עומדים ערכי הצדק הכללי והפרטי. במילים אחרות: גבולות הפרט בחברה היהודית-דמוקרטית ששומרים על הפרט ועל החברה. למה אני מדגיש זאת? תשאלו, פנו אלי שאשתתף בפורום רחב לקראת דיונים בקיבוץ על חזון וערכים של הקיבוץ ולמשתמע מהם בחיינו הקיבוציים בשנים הבאות. הסכמתי לבוא לכמה פגישות כדי לבחון אם יש לי מה לתרום לפורום הזה. ישבנו כ – 30 איש במועדון, שמענו דברי פתיחה לדיון, התחלקנו לקבוצות לשוחח על רשימת נושאים הראויים לדיון כ"חזון" ודירוגם בסדר העדיפויות והדחיפות. שוב התכנסנו לדיון במליאה ושם בהצבעה "חשאית" נקבעו סדרי הדיון לפגישות הבאות. הבעיה הבוערת ביותר לדעת רוב משתתפי הפורום הייתה הגדרת הגבולות בין הפרט והקיבוץ, וכסעיף שני בחשיבותו, תמורה לתרומה. כמובן שהועלו עוד עשרות נושאים חשובים אבל בסדר עדיפות משני. כשיצאתי מהפגישה שאלתי את עצמי איפה החזון – מילה כל כך גדולה (חזון ישעיהו) בדיון על גבולות הפרט והחברה. בספר משלי כתוב: "באין חזון ייפרע עם" פירוש אבן-שושן אומר: "הישגים חומריים בלבד ללא אידיאלים עלולים לגרום להתנוונות ולשחיתות". לאחר הרמת גבה כמה שזה נכון, נשאלת השאלה מה זה בכלל חזון? למה התכוונו המזכירים בהשתמשם במילה גדולה זו? אני הייתי אומר "רוח הקיבוץ"! כי חזון זו דרישה גדולה מדי, להבנתי, חזון הוא כלל החלומות, השאיפות, משאות הנפש היוצרים תמונה (דמיונית?) לגבי רעיון כלשהו בתחום כלשהו. ה"חזון" הוא המייצר מוטיבציה פנימית שיכולה ליצור שינוי וויתור על דפוסים ישנים קיימים לצורך השגת החיים בהם אנו רוצים. החזון לא יורד לפרטים אבל מתבסס עליהם ולכן, לדעתי, טיפול בגבולות הפרט, או תמורה לתרומה שהם נושאים חשובים לכשעצמם, אינם לא חזון ולא בן-בנו של חזון. תשאלו מהו דיון על חזון הקיבוץ? לדעתי, הדיון צריך לעסוק בנושאי תשתית קרי: האם רוצים קיבוץ כדרך חיים? ומכאן בעיות כמו: עבודה (עצמית), עבודת חוץ, אידיאולוגיה, השקפת העולם כמכנה משותף, לעסוק בנכסים, בפעילויות האגודה על פי תקנונה, איזו תרבות? חינוך? רמת בריאות? חובות וזכויות החברים, בקיצור לקחת את תקנון האגודה שלנו – שכמעט אף אחד לא מכיר – ולעבוד על פיו, להיעזר בתקנון הרדום ולא לקיים דיונים על פי שליפות נושאים של צוות מקרי שהתכנס לדיון. ולסיום חשוב לי לציין בשמחה ובגאווה את זכייתו (מקום שלישי) של לירן בטריאתלון עכו. "שבוע טוב"!