אני רוצה לברך את תום גורדון ליום הולדתו הראשון, יומולדת מס' 1. איזה כיף זה להיות רק בן שנה, החיים נהדרים, "כי יש לי הכל ואני לא צריך נכסים ודאגות" ולא לדעת, אפילו, שככה זה לא יוכל להימשך לנצח. נכד חמוד ומתוק! אנחנו רוצים, כנראה, אותו דבר, ש"כלום לא ישתנה"!
הגיליון הפעם סוגר שלוש שנות "קיומו". בשבת שלאחר שמחת תורה תשע"ב התחלתי לכתוב את "שבוע טוב" והנה אנחנו נמצאים בתשע"ה. פרסמנו 144 גיליונות מתוך 156 אפשריים (היינו גם בחו"ל, גם בשבתות מחוץ לבית). בשבילי זה אירוע אישי חשוב. ציון דרך, קודם כל כי לא האמנתי שאני מסוגל לעשות זאת זמן כה רב ושנית, לא האמנתי שתהיו שומעי וקוראי סבלניים כל כך, ובטח חשבתם לא פעם ולא פעמיים מה הוא מטרטר אותנו עם השטויות שלו. אבל עוד לפני שאני פורש את משנתי, אני חייב תודות לאלה שבזכותם אתם מקבלים את ה"שבוע טוב" מדי מוצ"ש. ואלו הם רעיה, רעייתי, העורכת, העורכת הלשונית, שתמיד מוצאת את המילים הנכונות, מסלקת מהמורות- דרך, מצילה אותי מהסתבכויות מיותרות בהן אני עלול ליפול (כן, היו קטעים שלא קראתי לכם כי אמא שכנעה אותי להוציאם מהטקסט). השני הוא תימור, מעצב הבלוג, היצירתי כל כך, שתמיד יודע לתת מרעיונותיו כדי שהדברים ייראו יותר טוב ויותר נכון. תודה לכם משפחתי האהובה על הכבוד וההערכה שאני מקבל מכם בגין ה"שבוע טוב" ואחרון, תודה גם לעשרת הקוראים, חברי אמת שלנו, המלווים אותנו מדי שבוע, מדי פעם גם בהערותיהם בכתב ובעל-פה.
כשהתחלתי לכתוב את "הטור" לפני שלוש שנים חיפשתי ליצור משהו ייחודי, עבור המשפחה שלנו. חיפשתי כלי להעביר מסרים שחשוב לי להעביר, לציין אירועים משפחתיים, לכתוב על מה שמעסיק ומעניין אותי (בעיקר בתחום אותו אני מרבה ללמוד – יהדות ותנ"ך) ואפשרות לקרוא בפניכם בקול סיפור קצר משלי או שיר יפה. החלטתי מראש, להימנע ככל שאוכל, מעיסוק בבעיות הקיבוץ שלנו וזאת מן הטעם הפשוט, שאני לא רוצה להיראות כאיש שיש לו ביקורת טרחנית כשאינו מעורב. (מה שאיני חוסך בדיבורי). לא קל לכתוב "טור" מדי שבוע לאנשים הקרובים אליך ביותר – למשפחתך, לנסות לעניין בו זמנית שלושה דורות. אבל.. ויש אבל, למדתי לאהוב את סוג הכתיבה הזה. למרות שהיום אני יודע שכתיבת הסיפורים נפגעה בגללו. לסיפור אין מועד יציאה לאור אך לאר' מוצ"ש יש. לסיפור יש נשימה ארוכה לאר' מוצ"ש אין.
אני מתחיל את השנה הרביעית. איני יודע מה "יילד יום" ואיני יודע מי נהנה יותר מהמלאכה, אנחנו, רעיה ואנוכי או אתם. אני רוצה לשמור על המשהו הייחודי הזה של משפחתנו וממשיך לחכות לרגע בו גם מישהו מכם יעלה את הגיגיו שלו דרך ה"שבוע טוב" לשמחת כולנו. יש לי רק בקשה אחת מכם: ברגע שתחשבו (ואולי זה הרגע) שאני סתם טרחן זקן (תופעה שמתלוית לגיל הביולוגי) תגידו: "אבא, (סבא) מספיק!" וזה יספיק.
בחג הסוכות קוראים את מגילת "קהלת" ולמה? על פי המדרש, קהלת נכתב על ידי שלמה המלך בזקנתו. חג סוכות כידוע מכונה גם חג האסיף, סוף עונה וראשית עונה לחקלאים. אבל חג סוכות הוא חג השמחה ולשמחה הזו יש ביטוי שבא לביטוי מימי שלמה : "מצוות הקהל" המילה "הקהל" מתקשרת ל"קהל", "קהלת", "אסופה", "אסיף". חג האושפיזין. ללא כל השוואה בין שלמה החכם לביני, (אולי רק בגיל) ובאין אפשרות השוואה בכלל, בין "אסיף קהלת" ל"שבוע טוב" אציין רק את סמיכות המועד בו כתב שלמה המלך למועדי הכתיבה שלי. אני אוהב את הסמיכות הזו.
סוכות חג שמח מאת ישראל פיבקו
סוכת עמי נופלת ללא דפנות / הצל מרובה מהאור ניסיתי לסוכך / הזמנתי אושפיזין שיבואו לעזור
אברהם הגיע במרוצה אוחז בבנו / יצחק בידו בכורו / יעקב לבוש פסים / יוסף משליך בגדים / משה חובק מצרי / אהרון נתמך במחרטה / דוד משכיב במטה.
הם עמדו בידיים ריקות / עמדתי מרחוק עם המינים / שנכנסו כולם לפרדס ויצאו נקיים.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 