ברכות: אנחנו מברכים בחום את קרן ליום הולדתה. אנחנו מאחלים לה את הדברים שכל אדם מאחל ומייחל לעצמו: אושר, אהבה, נחת ושמחה ומוסיפים את מילת הקסם בריאות טובה (שמתאימה לכל גיל!). הוי כמה זה חשוב!
כמה מילים על סגנון – סוג דפוס כתיבה או התנהגות/התנהלות המתקיים כאשר יש נושא משותף ורכיבים משותפים. למשל הסגנון בעולם הספורט. מי לא זוכר את "הבננה של אוננה" את עולם הדימויים של כתבי הספורט ולהבדיל, את מודעות האבל, תמיד במסגרת שחורה עבה (אני דווקא הייתי בוחר לעצמי מסגרת כחולה), שם הנפטר במרכז ושמות הסופדים בתחתית או מעל השם, ולהבדיל אלף הבדלות בהזמנות לחתונה. דף צבעוני מאוייר, במרכז שמות הנישאים, מתחתם שמות ההורים המשיאים את בניהם, למטה מקום החתונה ואיך לאשרה, הסגנון לכל מטרה פחות או יותר קבוע.
ואעבור הפעם לסגנון וסוג דפוסי האירוסין בתורה כפי שנזכרים בספר בראשית ושמות ומדובר בשלוש פרשיות אברהם אבינו, יעקב אבינו ומשה רבנו הגדול. כל זאת בעקבות פרשת השבוע "חיי שרה". בפרשה זו, אברהם שולח את עבדו אליעזר לאור כשדים, להביא לבנו יצחק אישה מבית "טוב" ז.א. לא כנענית מקומית. "נוסחת-סגנון" האירוסין היא כזו: 1. פגישה בין הגבר והנערה ליד הבאר שהיא המרכז החברתי, התרבותי והכלכלי של הישוב. 2. הגבר מסייע לנערה להשקות את העדרים ויוצר את ה"קליק". 3. הנערה חוזרת לביתה ומספרת לאביה על הגבר שעזר לה. 4. האב מזמין אותו לביתו לסעודה בה עומד על אופיו. (הראוי?!) 5. האב נותן את בתו לגבר לאישה. בשלושת מקרי האירוסין הללו הנוסח – הסגנון שווה. אני רוצה להשאיר את "פרשת" אברהם , העבד אליעזר ורבקה לסופו של "שבוע טוב" זה ולהתחיל בסיפור הידוע על יעקב ורחל. מה היה לנו שם? יעקב רואה את רחל, מגולל את האבן מפי הבאר, משקה את עדרי לבן אביה, מתאהב בה ממבט ראשון מנשק לה ובוכה, היא רצה הביתה ומספרת לאביה, שמזמין אותו לביתו ונותן לו את בתו בתנאי שיעבוד אותה שבע שנים (ועוד שבע). ממש לפי "הנוסחה" לעיל. ומשה… הבורח ממצריים אחר שהרג את המצרי מגיע למדיין ושם ליד הבאר פוגש את שבע האחיות משקות את העדרים, כמובן שנחלץ לעזרתן, משם הוא מוזמן לבית יתרו שנותן לו את ציפורה לאשה. יוצא דופן, במידה מסוימת, מתרחש דווקא בפרשת השבוע שלנו בו מסופר על השידוך/אירוסין שאברהם מביא לבנו יצחק. אברהם שולח את נציגו הבכיר, העבד, עם עשרה גמלים ושפע תכשיטים להביא אישה לבנו מארץ מוצאו, ממשפחתו. ושם… כאילו עולם הפוך, גם כאן כולם חיים סביב לבאר, שם רבקה רואה את העבד ומשקה (היא, לא הוא,) לא רק אותו אלא גם את עשרת גמליו. דמיינו את הסיטואציה בה, רבקה, כדה על שכמה יורדת לבאר חוזרת עם כד מלא ומשקה את הגמלים עד שירוו. (גמל צמא שותה הרבה מים) מהשינוי בנוסח "שידוך/אירוסין" זה, שבו רבקה היא הפעילה, המבצעת, המשימתית, אנחנו כבר מבינים כמה דברים על אישיותה המיוחדת. כשלבן מזמין את העבד לביתו הוא מעלה את הצעתו, שרבקה תבוא עמו אל אדונו לארץ הזרה, להיות לו לאישה, היא מיד מסכימה להצעתו, (אחרי שקיבלה ממנו נזם וצמידים) לבא לכנען ולחיות עם איש שאינה מכירה, שאינה יודעת איך הוא נראה אפילו. אתם יודעים מהסיפור בתנ"ך, שכשהם מגיעים לארץ כנען היא רואה איש מהלך לבד בשדה, שואלת את העבד: "מיהו"? והוא עונה לה: "אדוני"! והיא נופלת מהגמל. הסוף ידוע. היא חיה חיים קשים עם אדם מוזר, היחסים בין התאומים: יעקב ועשיו, יצחק המתעוור והמזדקן וכו' וכו'. אין ספק שרבקה היא הדמות הפעילה, הדומיננטית במשפחה (כמו ליד הבאר). אומרים שהגבר הוא ראש המשפחה, דרשנים אומרים שאכן כך, הגבר הוא ראש המשפחה אבל האישה (ואינם מתכוונים דווקא לרבקה) היא הצוואר, והצוואר הוא המניע את הראש. עד היום.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 