כ"ט בנובמבר 1947, בערב הכל מתנהל כרגיל, ארוחת ערב, הכנת שיעורי בית, עולים למיטות. (כתה ח'). בתשע המטפלת מכבה את האורות ומברכת "לילה טוב, ליל מנוחה". הכל כרגיל. בתשע וחצי פרצו הילדים הגדולים מכתות י' ו י"א לחדרים החשוכים שלנו ואמרו בהתרגשות: "בואו לחדר האוכל עושים מסיבה, באו"ם החליטו על הקמת מדינת ישראל במסגרת "תכנית החלוקה" בינינו לערבים. מיהרנו לחדר האוכל ופגשנו שמחה שמעולם לא חווינו, כל חניכי המוסד רקדו מעגלים מעגלים, בכל פינה צחוק של אושר ושירה ואנחנו כמובן שהצטרפנו לחגיגה הגדולה. כעבור חצי שעה השמחה נדמה. בן עמי גורדון (אבא שלי) רכז המוסד, הופיע בפנים קודרות כל כך, שגרמו לכולם לעצור הכל! ושאל: "מה שמחה זו לכם? אתם לא מבינים שההחלטה גונזת את רעיון המדינה הדו- לאומית? ("השומר הצעיר" באותה עת, דגל במדינה דו לאומית כפתרון לסכסוך היהודי–ערבי רב השנים בתקופת המנדט הבריטי). השמחה הופסקה ואנחנו חזרנו חפויי ראש למיטותינו. כן, זה מה שאני זוכר (בטח יש כאלה שזוכרים אחרת) שהתרחש במוסד החינוכי של השומר הצעיר במשמר העמק, המוסד של כל ילדי הקיבוצים של הקיבוץ הארצי. היום כבר ממעיטים להזכיר לילה מיוחד זה וכשמציינים אותו זה תמיד רק להשמיע את ספירת הקולות, ההכרזה בתום ההצבעה ותיאור מעגלי הרוקדים ברחובות. חייבים לזכור ולספר, שכ"ט בנובמבר היה "ציר לידה" משמעותי להקמת המדינה.
ניני: רגע אחרי הגשם/ בשמים יש לי קשת/ השמש מציצה מבין העננים/וכל השלוליות צוחקות לה בפנים.- לאה נאור.
ולפרשת השבוע "תולדות" המרתקת. (הדר): יצחק נשא את רבקה בגיל 40 ובגיל 60 נולדו לו התאומים לאחר ה"התרוצצות בבטן". יצחק איבד את חוש ראייתו אבל לא את חושיו האחרים – חוש המישוש, חוש השמיעה, חוש הטעם וחוש הריח ואיך אנחנו יודעים שחושיו עימו? חוש הטעם- כשאמר לעשיו: "עשה לי מטעמים כאשר אהבתי". חוש הריח- כשאמר לעשיו: "ריח בני כריח השדה". חוש השמיעה- כשאמר ליעקב: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". וחוש המישוש- כשאמר ליעקב: גשה נא ואמושך, בני, האתה זה בני עשיו?" הבעיה הייתה שמול חמשת חושיו שלו, לרבקה היה את החוש השישי, שידע ליצור סתירה ולתמרן בין חוש השמיעה וחוש המישוש וגרם לכך, שיעקב קיבל את הבכורה, והשאר היסטוריה. אלא…לפני שנתיים עברתי ניתוח קטרקט בעיני, אמרתי לפרופסור גאייר שניתחה אותי: "שווי בנפשך, מה היה קורה אם יצחק אבינו המתעוור היה זוכה לטיפולך המסור והיה מסוגל, אחרי ניתוח מוצלח, להבחין בין עשיו חביבו לבין יעקב חביב רבקה?" תחשבו, לאן ההיסטוריה שלנו הייתה מובילה אותנו, מי היינו ואיפה היינו היום?
השבוע (21.11.14) חגגנו את יום הנישואים ה – 57 שלנו. ותגידו ששוב אני מספר לכם, איך בערבו של יום עלינו ארבעה זוגות, על משאית בדרכנו לחצר ביתו של הרב ביקנעם כדי לקיים חופה כהלכתה. כעבור עשרים רגע היינו שוב על המשאית בדרכנו חזרה הביתה. כשחזרנו, רעיה הלכה להשכיב (לישון) את ילדי "אילן" ואני פניתי לחליבת לילה. אך ראו איזו ברכה יפה ונמלצת קיבלנו מהקיבוץ במסיבת החתונות שנערכה, כמקובל אז, ברוב עם-הקיבוץ.
שבועטוב 