"גאים בך"! "ידע הוא כוח"! במובן החיובי של המילים, אמרה רעיה: ותוסיף גם "יש לך את זה"!!. כך סימסנו לספיר אחרי זכייתו במקום הראשון בחידון השנתי של 'שומריה' שעסק ב"ידיעת הארץ". אני יכול להרעיף עליך מחמאות בלי סוף אבל אתה יודע שאנחנו גאים, מאמינים ובטוחים בך ובדרכך וכבר יודעים כמה נחת נרווה מנגינתך בפסנתר הבעל"ט השבוע! מה זה אוהבים אותך!!!
יש שבתות שיש להן שם כינוי, כזאת הייתה השבת האחרונה שכינוייה: "שבת שירה" וכל זאת למה? כי זו השבת בה הפרשה מתארת את יציאת מצריים, את קריעת ים סוף ואת השירה ששרו בני ישראל אחריה. אומרים שהיו "עשר מכות מצריים ."לדעתי, המכה הקשה ביותר הייתה דווקא המכה האחת-עשרה, בה צבא מצריים טבע בים, עצמת השלטון ובסיסו הושמדו, על כוח-האדם המובחר שלו, חיל הפרשים, אנשי הקשת וציודם המשוכלל ירדו לטמיון בים. וחשוב מכך, ההשפעה על מורל העם המצרי. ומחשבה אחרת שחלפה בראשי – האם יציאת מצריים, בהסתכלות מודרנית, היא רק היסטוריה, או שאפשר לראות בה גם משמעות אקטואלית? האם כל חברה צריכה לבקע בחייה את 'ים הסוף' שלה? במילים אחרות, האם חובה על כל חברה לעשות חשבון נפש או לחילופין להאמין בניסים?
הפירסום ב"הארץ" בנושא הפסדי תמ"ה עורר אצלי מחשבות שבמרכזן לאן נעלם הקיבוץ(ים) במהלך הזה והאם מעורבותו יכלה להשפיע/לשנות משהו. נער הייתי וגם זקנתי ובזיכרוני עלתה "הפרשה" בתמ"ה בסוף שנות החמישים ראשית השישים של המאה הקודמת, פרשה בה ממש "ערפו ראשים" של חברי ההנהלה. כיון שאני נגד "עריפת ראשים", אולי סיפור המעשה ייראה מוטה קצת (אבל בכהונתי הראשונה כמזכיר 1965-68 עוד טיפלתי בתוצאותיה הקשות של הפרשה). אתחיל בסיפור הקמת תמ"ה. אחרי מלחמת העצמאות חזרו לקיבוץ שני חברים צעירים מיכה לין, נכה (מפציעה קשה בבטנו) וקבץ' (חולה לב). מה עושים אתם? וילק (אבא של דודו) היה מרכז-משק שהביא להקמת ענף המדגה שחוסל מחוסר מים והקים את הפחחיה (במקום בו הגנרטור מוצב עכשיו). שניהם למדו לייצר בפחחיה דליים לבניין ואבוסים ללול והיו מאוד מרוצים אך כעבור שנה גם הפחחיה חוסלה כשהוחלט להקים תעשייה. מרכז הרעיון היה למצוא מקום עבודה לחברים הותיקים שמלאו להם 50+ שנים והעבודה בחקלאות קשה להם. את 'שאר הרוח' לכך הביא שנהבי. יצחק בן מנחם, הצייר ומורה לציור שלנו, עבד בתע"ש בתקופת המלחמה הציע להביא (לרכוש) מתע"ש מכונות ולייצר חלקי חשמל: שקעים, בלדכינים וכד' וכך גם שני הצעירים הנכים השתלבו במפעל. תחילה הביאו 2 מכבשים. היה צוות של 5-6 חברים ביניהם שעיה, דודיה, מוטקה, מיכה וקבץ'. במהרה התברר שלקיבוץ שהתקיים מהחקלאות אין מספיק כוח אדם לתת למפעל בצמיחה ובכל זאת הביאו עוד מכבשים שהוזנו כבר בטבלטות והוסיפו את מחלקת ה'רוטפלקס' (אהילים וסלים). אביזרי החשמל נעלמו ובמקומם החלו לייצר צלחות וחלקי פלסטיק לתע"ש. במצב זה נכנסו לעבודה פייסי וברוך ש. שנתנו למפעל תנופה. יש לציין שהנהלת תמ"ה השתלבה ככל הענפים תחת מזכירות הקיבוץ. בתמ"ה התעוררו בעיות קיום אמיתיות והמפעל ספג הפסדים כספיים לאורך 15 שנות קיומו הראשונות. למוסדות הקיבוץ ולמנהל (יצחק) לא היה מספיק ידע איך מנהלים מפעל. באותו זמן חזר אוריאל לין מהצבא(מדריך בבית ספר למג"דים) והטילו עליו את ניהול התעשייה. אוריאל הבין, כנראה, שניהול מפעל תעשייתי שונה במהותו מניהול ענפי החקלאות וחשב, שהאנשים שהיו בעמדת הניהול יהוו מכשול לתפיסת עולמו הניהולית. הוא העלה את נימוק ה"רוטציה" כהכרח לקידום המפעל, ביודעו מי הם החברים המכהנים כבר כמה שנים בתפקידם שברצונו לסלקם. (בסופו של דבר הוא עצמו לא הסכים לקבל על עצמו את העיקרון הזה וכמה חדשים אחרי החלפתו בתפקיד, עזב את הקיבוץ.) כך בבת אחת הודחו מעבודתם שעיה הגזבר, דודיה המשווק, מיכה רכז מח' הייצור ועוד מספר חברים עזבו את המפעל כי הרגישו שנעשה כאן עוול חברתי משווע. ההדחה הקימה רעש גדול בקיבוץ שלא הבין מצד אחד איך חבר קיבוץ יכול לסלק מעבודה חבר אחר, ואיך המוסדות החברתיים שהיו מעורבים בהגדרת התפקיד (מזכירות סינטטית) לא מחו כנגד העוול שנגרם מאימוץ המהלך. למעלה מ – 10 ישיבות של המזכירות המורחבת התכנסו לדון בעניין, והתקיימו מספר שיחות קיבוץ, אך המעשה נעשה והיה לעובדה. המודחים עצמם לא שכחו ולא סלחו למרות שכל אחד אישית מצא לעצמו מקום עבודה אחר להרבה שנים. עד כאן הסיפור על "עריפת הראשים" הכואבת שלנו. המעניין שלכל הסיפור הזה אין זכר בארכיון הקיבוץ. לא ב'יומן האירועים' של מאיר צור ולא נמצאו הפרוטוקולים הרלבנטים מאותן השנים – ועברתי על כולם.
ובלי קשר, אינני יודע איך תיגמר "התקרית" הנוכחית, ואם אפשר יהיה ללמוד ממנה איך נכון יהיה לנהוג בעתיד. (ואולי גם זה יימחק מתולדותינו).
4 הערות:
1.היום אין בעיה ל"מנהל" כלשהו לומר לחבר "אינך רצוי יותר".
2. 90% ומעלה מהנושאים בהם דנה השיחה אז, בכלל לא מגיעים היום לדיון. לכן זה פרצופה?
3. לקיבוץ, אחרי ההצלחות הנפלאות של תמה, אין מעמד השפעה משלו או פיקוח כלשהו על ניהול ה"מפעל".
4. הרוטציה (בתקופה עליה סיפרתי הייתה שנתיים) היום מתקיימת רק כשממלא התפקיד מבקש החלפה. העיקרון לא נשמר, כי אינו מובן כהכרחי לשמירת רעננות מחשבתית וביצועית. ואשמח אם אני טועה.
"שבת שלום"!
שבועטוב 