לא שכחנו, מחר יום הולדתה של אורי ומחרתיים של הדר והברכות תבואנה! ברכה חמה ומיוחדת לאורנה וניר, שהם בשבילנו חלק מהמשפחה, לכניסתם למעונם החדש, הראוי להם. כן, למענה הם עזבו את פינת החמד שהקימו, שאין ולא תהיה כמותה, אז בטוח שזה צעד מבורך עבור משפחת שפירא. כשנכנסנו לדירתם, דמיינתי לרגע את דמותם של רות וקיצ'י, השמחים בשמחתם, שלא זכו לראות אותם בדירה קיבוצית בת ימינו. "יהא ביתכם בית חם (בטוח) שמח (בטוח), רווי צחוקים (בטוח), אושר, אהבה והרבה נכדים". זאת הזדמנות טובה להסביר לכם פעם אחת למה אנחנו אומרים: "אנחנו הולכים לחדר", "תבואו אלינו לחדר" וכו' ואתם צוחקים. אבל…המונח "חדר" מתבסס על כך, שבעבר, ואני חושב שגם היום במידה רבה, ה"בית" הוא הקיבוץ! ולבית הזה, לקיבוץ, (בעצם לכל בית) יש מספר חדרים בהם גרים משתכניו, במקרה שלנו, חבריו. לכן היינו אומרים: "הולכים לחדר". כשאנחנו מחוץ לקיבוץ, תמיד יש רגע בו אנו אומרים: "חוזרים הביתה", מחו"ל: "מתגעגעים הביתה", ה"הביתה" הזה הוא הקיבוץ, לא החדר/דירה הפרטי/ת. (נכון, שפעם הדירות היו בנות חדר אחד קטן והיום יש לומר "דירה" כיון שיש מספר חדרים), האמירה: הקיבוץ הוא הבית, ה"חדר" הוא חלק מהבית, זה בא מתפישה רעיונית-אידיאולוגית. תחשבו על כך ואולי תחדלו מללגלג.
וכמה משפטים על ט"ו בשבט. ט"ו בשבט אינו מופיע בתורה ולכן אינו חג. חג נחשב ככזה רק כשמקריבים קרבנות בבית המקדש. ראש השנה לאילנות מוזכר לראשונה במשנה ובתלמוד בהקשר הלכתי –חקלאי ובמציאות בה יהודי הגולה חיפשו קשר לארץ ישראל צוין יום זה בעיקר באכילת פירות יבשים (תאנים, תמרים, צימוקים, חרובים ושקדים- פירות הארץ), מנהג זה היה נפוץ בייחוד בין יהודי אשכנז. אבל ט"ו בשבט הוא חג ציוני, חג של חידוש ההתישבות בארץ ישראל שראשיתו ביסוד המעלה בתרמ"ד (1884) ובתר"ן (1890) בזיכרון- יעקב, ההחלטה לקיימו כחג מדי שנה התקבלה ב1908 ע"י הסתדרות המורים, החלטה שאומצה ע"י הקרן הקיימת. ואז הנטיעות המסורתיות, באו שפע השירים לחג ששיאם הוא השיר: כך הולכים השותלים: רון בלב ואת ביד/ מן העיר ומן הכפר/ מן העמק מן ההר – בטו טו טו טו בט"ו בשבט". מדקדקים בהלכות החג אף עורכים סדר ליל ט"ו בשבט בדומה לליל הסדר בפסח, סדר, המבוסס על רעיונות ציוניים ואהבת א"י. והערה אישית: בחיי עברתי יותר מעשר שנות שמיטה ואינני זוכר ולו פעם אחת שבגין שנת שמיטה לא חגגנו את חג הנטיעות בהדר וברוב עם, בהרגשה שאנחנו, אפילו מקיימים צו שליחות מסוים ופתאום.. השנה נכנענו למושג לא לנו ולא קיימנו את הטקס כי זו "שנת שמיטה" ויש איסור על נטיעות. כפיה דתית עלינו? מה קורה לנו? "שבוע טוב"!
שבועטוב 