חג הפסח עומד על רביעיות: ארבע כוסות, ארבע קושיות, ארבעה בנים (תם, חכם, רשע ושאינו יודע לשאול) וגם אני אעסוק בארבע הערות: א. ליל הסדר. אין לנו חג לאומי כמו פסח. באותה שעה, שעת כניסת החג, בכל העולם יושבים יהודים וקוראים בהגדה. נשכחים חיי היומיום וכ ו ל ם עוסקים בנושא המשותף יציאת מצריים, יציאה מעבדות לחירות. זה לילה לאומי-יהודי כל כך מיוחד, שאפילו משה רבנו מחולל האירוע, לא מוזכר בהגדה אלא רק כלל עם ישראל. הסיפור הזה מאחד את כולנו. עם השנים נוספו גיוונים שונים לחג, הגדות שונות מתוספות אקטואליות ועד הגדות היתוליות. בליל הסדר השנה, היה, לדעתי, חובה להזכיר את ה- 4.4.48, את ליל הסדר המיוחד שנערך במהלך הקרבות על משמר העמק במלחמת העצמאות, אבל על כך, לא נאמרה אף מילה, למרות שהוא מאוד שלנו, של כולנו ושיש סמיכות תאריכים! ההיבט הלאומי, הציבורי, המקומי נמוג מול שני אירועים פרטיים, שהודגשו, שאין לציבור המסב לחג (780 נפש) עניין לציין אותם בטקס והם עדיין לא הוכנסו רשמית להגדה: יום הנישואים של אב הסדר, ויום הולדתו של הטבח. אלו דברים שגם אם היו במסגרת הגדה היתולית, מקומם לא שם. וכמובן, סבל מהרעש והזמזום שאין לנו שליטה עליו אך מרחיק אנשים מה'סדר' הקיבוצי. גילוי נאות: במשך 15 שנה (תשל"ז 1977 – תשנ"ב 1992)כיהנתי כאב הסדר בסדרים בסדרי גודל של 1200-1400 משתתפים צפופים. הכנסתי בו שינויים לא מעטים- קיצור הסדר מ3 שעות לשעה וחצי, הוצאתי קטעים הקשורים לשואה שהמקום לקראם הוא ביום השואה (החל שבועיים אח"כ) וכן קטעים הקשורים ליום העצמאות (החל שלושה שבועות אחרי זה), הורדת גיל המשתתפים לילדי הגנים, (בלינה המשותפת) שינוי בחלוקת הסעודה ועוד. בכל שינוי שערכתי הקפדתי תמיד שהרעיון הלאומי הכללי, העובר לאורכו של הסדר יישמר. אולי משום כך, התוספות לחבר'ה היו מיותרות בעיני.
ב. לפני מספר שבועות עסקנו בפרשת השבוע "משפטים" ובה דיברנו על 53 החוקים הכתובים בפרשה והתייחסתי במיוחד ליחס לגר, לאלמנה, לחלש והאחר והנה אני פותח את דף לחבר ובו כתוב על הסדרי נסיעה מיוחדים ל"חברים שאין להם רישיון נהיגה, או חברים מבוגרים המתקשים בנהיגה וזקוקים להסעות למגוון יעדים וצרכים" חשבתי שהנה מעלים סוגיה חברתית של שכבה מצומצמת נזקקת, חסרת יכולת ניוד ונותנים לה פתרון קיבוצי הולם אך הפתרון המוצע אומר שהם ישלמו עבור הנסיעה לענף (לחבר) שמסיע אותם את שעות עבודתו 45 ש"ח לשעה. או מונית יקבלו מסובסדת ב400 ש"ח שתסובסד רק ב – 108 ₪. קראתי ולא האמנתי. כמובן שדיברתי עם ירון שבדרך כלל השקפותיו (הידועות לי) קרובות לשלי בנושא הקיבוץ ונשארתי עם השאלה איך במקום להיות נדיבים לקבוצה קטנה זו, בגלל חוסר יכולתה, עליה יהיה לשלם לנהג/חבר תשלום עבור עבודתו. איפה הערבות ההדדית? העזרה ההדדית? כאן מקומה כשקיימת קבוצה חלשה, אבל אנחנו כבר מביטים על "קיבוץ רחוק", איפה המזכירים? איפה המזכירות שמאשרת פתרון כזה? אני לא יודע אם נעשה ניסיון רציני כלשהו לחפש, למשל, מתנדבי-הסעה למשכי זמן של שעתיים עד ארבע, ולנוסעים ליותר זמן, לסבסד את המונית כאילו הנסיעה היא ברכב הקיבוץ. אלי, למשל, לא פנו. ניקח אותנו לדוגמה: מישהו מסיע אותנו לתימור ל8 שעות אנחנו נשלם על הנסיעה כפי שכולם משלמים ק"מטרז' ושעות המתנה ונוסיף 360 ₪ עבור המסיע. אני כבר רואה איך מחר מכילים את השיטה על נסיעות בריאות (דוגמת המופרטים) וכן הלאה. למה לא? זו תמיד תהיה אותה שכבה של הזקנים החלשים שאינם תורמים כבר, וזקוקים לעזרה אמרתי לירון שאני בהחלט שוקל לערער על כך. ובכלל… כדאי להחזיר את ו. קשישים, שבוטלה שרירותית, היא תעשה את המלאכה יותר טוב מכל מוסד אחר! ואישית… אני יודע שבין כולכם, תמיד יימצא מי שיסיע אותנו.
ג. "הדף לחבר" מוגש בהתמדה מדי שבוע החל מ – 1963-4. הייתי שותף לכתיבתו למעלה מעשר שנים בארבע קדנציות של מזכיר, "הדף"הוגדר מלכתחילה כדף אינפורמטיבי בלבד, הצורך בו נולד כדי לשקף לחברים בקיבוץ הגדל והרב דורי (3 דורות) מה קורה בקיבוץ, במזכירות בוועדות וכד' כשכל ההגיגים ותמיד יש כאלה, הקיימים בלב עורכיו מקומם לא שם אלא בעלון הקיבוץ. הדף נשאר "יבש וקר". והנה, לאחרונה מלווים אותו הגיגים, אמרות והשבוע כבר שיר שלם (יפה!) האם הדף הפך כלי ביטוי של עורכיו? לדעתי, הדף צריך להישאר כפי שהוגדר למסירת מידע שקוף בלבד כפי שהוגדר יעודו.
ד. כל זה היה בשישבת אחד, האחרון. אבל היה גם משהו טוב ויפה והוא המגזין השבועי. בו התייחסו לסדר של 48' בו נראו תמונות אביב וחג, ריקוד חמוד של נואי וחברותיה כילדות ביער הפורח. מגזין של שירה, של התעלות על היומיום. ממש יופי!
האמת, שבכלל התכוונתי לכתוב למה אני לא אוהב את 'עשר המכות' בהגדה. "שבוע טוב"!
שבועטוב 