למה אני לא אוהב את "מכות מצריים"? על כך נדבר, כנראה, רק בשנה הבאה. הפעם על הפרק, בעקבות פרשת "שמיני": "ויאמר משה אל אהרון קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה". במילים אחרות הכוונה היא שיש הבדל בין טרף לכשר. תיאור העגל והאיל פותח את ספר הזואולוגיה המפורט ביותר של העולם בתקופת התנ"ך בארץ ישראל, כי הוא מכיל עשרות בעלי חיים, עופות, דגים, שרצים ורמשים שאכלסו את הארץ כשהם מחולקים לשתי מחלקות בלבד: טהורים וטמאים. הפירוט לפרטים, בתורה, נוגע רק לסוג אחד של החיות אלה האסורים לאכילה – חיות הטרפה!, כדי שבני האדם לא יתבלבלו בין פרה לפרת משה רבנו או בין גמל לגמל-שלמה. ואילו בעלי החיים הכשרים מוזכרים בקבוצות: מפריסי פרסה, מעלי גירה, מכוסי סנפיר וקשקשת וכיו"ב. מצאתי שיר של יורם טהר-לב העוסק בנושא ואני מביאו לפניכם כלשונו:
"והרי לפניכם דבר דבור על אופניו / כל בעל חיים שעל יהודי להיזהר מפניו: הגמל השפן העורב הארנב / החולד העכבר הכח והצב / החזיר הנשר הקאת העוזנייה / התנשמת הרחם האיה והדיה / התחמס הפרס השחף והנץ / הכוס השלך הינשוף על העץ / החסידה האנפה הדוכיפת העטלף / בת יענה לטאה והחומט החולף / עד כאן – הכול טרף!
אך אם בכל זאת תחפשו מה מותר לאכול / את הארבה והחגב והחרגול!"
אני רוצה לחזור ולספר לכם שוב ושוב, איך כילד, עוד לא בן שש, החלה עבורי המלחמה ההיא והשואה המשפחתית של אמא. וזאת בקטע מסיפור שכתבתי: …"עליז ושמח התפרצתי לחדר הורי ושמחתי הפכה לתדהמה. נשארתי לעמוד ליד הדלת כשאני רואה שעל המיטה, אמי שוכבת בוכה. פעם ראשונה בחיי שראיתי אדם מבוגר בוכה, הרעידות האלו של הכתפיים, והקולות ששמעתי, היו ללא ספק של בכי, כי ככה גם ילדים בוכים במיטה, עמדתי בדלת, מביט על אמא והבנתי שמשהו נורא קורה, אך לא ידעתי מהו. אבא קם מהכסא, ניגש אלי, סגר את הדלת, לקח אותי לפינת החדר ואמר לי: "בני, היום התחילה עוד מלחמה, הגרמנים פלשו לפולניה והפציצו במשך שעות ארוכות את ורשה. אתה יודע שלאימא יש משפחה גדולה מאוד שנשארה שם. אמא דואגת להם מאוד מאוד ובגלל זה היא כל כך בוכה. אני מבקש אותך שלא תרגיז אותה היום, שתהיה שקט וחביב, זו תהיה העזרה שלך!". כך התוודעתי למלחמת העולם השנייה וחלפו חדשים ואפילו כמה שנים עד שהבנו שאפסה התקווה, שכל משפחתה הגדולה של אמא הושמדה בשואה, למעט קרולינה, שזה כבר סיפור אחר. במשך השנים קראתי הרבה מאוד ספרים ושירים על השואה, אבל אף אחד מהם לא האפיל על זיכרוני מהרגע ההוא, בו ראיתי את אמא בוכה על מיטתה.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 