בחודש מאי יש במשפחתנו הרבה ימי הולדת: הראשונה בהן היא של מאי, כמי שעוקבים אחריך כל הזמן, ילדה חכמה, פעילה, אוהבת (כמעט) הכל, משיעורי בית ועד לרקוד, נברך אותך שתצליחי בכל מה שאת אוהבת וגם במה שאת פחות אוהבת, שתמשיכי להיות כמו שאת!
ולספיחי יום העצמאות. קראתי שוב, אחרי שנים, את 'מגילת העצמאות' ומה מצאתי? ראשית שכדאי לקרוא אותה כדי להכיר את התקופה, את סגנון ההתבטאות, השפה ולחוש את גודל השעה בה נכתבה. לגבי התוכן… יש לי הערת מפתח: המגילה, למעשה, היא מעין כתב התחייבות של הנהגת היישוב העברי לאו"ם, לבצע את החלטתו מכ"ט בנובמבר, המכיר בזכותו של העם היהודי למולדת ובאישור התנאים בהן תמומש. אבל…כתב ההתחייבות הזה מדבר רק בשם העם העברי היושב בארץ בלבד, ואינו כולל את התושבים הערביים (היום 20%) ויתר המיעוטים שבכלל היו תושבים פלסטינים בני המקום גאים בארצם. להלן ציטוט מהמגילה: "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו…" או "…לפיכך התכנסנו אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית… היא מדינת ישראל!" לא דובר בכלל על הצהרה משותפת המדברת גם בשם הערבים השוכנים בתוך גבולות המדינה שתקום. המגילה, על אף שיש קולות האומרים שיש לשנותה, בעיני, זו יצירה מכוננת(!), אך אין פירושה שאין מקום לחשיבה נוספת על הערבים ויתר המיעוטים שחיים בינינו על מעמדם הנחות במדינה. ואפילו של אלה הקוראים ליום העצמאות יום הנכבה. ותחשבו על כך.
וספיח נוסף דווקא מיום הזיכרון: למשפחות השכולות יש כלי ביטוי הקרוי "שיח שכולים". חוברת שאינה מגיעה אליכם, אך רעיה מקבלת אותה בקביעות. אני רוצה להביא בפניכם קטע ממה שכתב הנשיא רובי ריבלין בפתח החוברת ליום הזיכרון: "ימים אלו, ה"ימים הנוראים" של הישראליות, הם הימים בהם אנו זוכרים כאומה, אירועים מכוננים בהיסטוריה הלאומית. באופן מיוחד אנו מקדישים זמן ומחשבה לזכור את אלו שאינם אתנו שנפלו בשרתם את מולדתם. המסורת היהודית מתייחסת למילה הכתובה לא כאות מתה אלא כמילה חיה. הכתיבה נושאת עמה את רוח האדם ומעבירה אותו מדור לדור וכך השירים, הסיפורים והאיורים אשר קובצו באסופה המרגשת שלפניכם…" (סוף ציטוט) לפני מספר שנים הכירו בארגון 'יד לבנים' במעמד המיוחד שיש גם לאחים השכולים. רעיה הצטרפה לעמותה ונסענו למעמד הקמתה בצפון הארץ שנערך בחיפה, מאז רעיה שומרת על קשר בנאמנות רבה: בקבלת דואר שוטף, חוברות מידע וזיכרון, תשלום מסים, הזמנות לטקסים, לנופש ועוד. אין מועד מתאים יותר מלספר על כך, מאשר אחרי יום העצמאות שנחגג תמיד במעבר החד, אחרי יום הזיכרון. שבוע טוב!
שבועטוב 