השנייה בתור ברכות- יום ההולדת היא ניני. התואר 'משוש חיי' כבר תפוס, אז אכנה אותך 'בבת עיני'! ביטוי האומר כמה שאת יקרה. ניני מה נאחל לך ילדה נפלאה שכמוך הכל! כל שתרצי – באהבה גדולה! נגיד גם שאת היחידה שבאה לעזור לנו להכנת אר' הערב של שבת ועריכת השולחן ותודה רבה לך על כך. ואני שולח, בשם כולנו ברכות ואיחולים גם לשמואל ביום הולדתו.
פינת הנוסטלגיה: האחד במאי!! שבתון! "פועלי כל הארצות, התאחדו"!!! יום הסולידריות הבין לאומי, יום ההפגנות בערים הגדולות, חולצה לבנה ובדש סרט אדום, עצרות עם, נאומים חוצבי להבות, יום האחווה של מעמד הפועלים!
כמה מילים על שלום שמאי במלאת שנה למותו. נפרדתי כבר מלא- מעט חברים שלי. אני זוכר אותם כמו שכתוב בשיר: "אחד – אחד". על שלום אפשר לומר: שהיה חכם, משכיל, דעתן, מקורי, חדשן, מעורב, פעיל, משימתי, מציאותי, חם, חייכן, מרצן, יוצר, רב פעלים. בזכות כל אלה הוא היה לנו חבר. תמיד מקשיב ומשתף, תמיד מבין ומובן, תמיד פתוח ופנוי, חבר שותף אמיתי. תמיד יהיה רגע שנגיד אחת לאחד: "שלום היה אומר…", "שלום היה מגיב..", שלום היה…" זיכרון טוב מחבר שנכנס לתור ה'הולכים' שלא בתורו.
השיעור בתנ"ך עליו אני עומד לספר לכם היה עבורי הפתעה! אני בטוח שגם אתם תופתעו למרות שלימודי התנ"ך אינם בראש מעיינכם. השיעור עסק ב"איורי התנ"ך" והתמקד בהגדה של פסח שעוצבה בגרמניה במאה ה – 15. ההגדה המאויירת הזו מתחילה בסיפור משה ממשייתו ודרך חייו וממשיכה בספר בראשית, שמות ויתר הספרים. לפניכם 5 סיפורי איורים "דמיוניים" המופיעים כקישוט להגדה:
תמונה ראשונה: בת פרעה (ביתיה שמה) מושה את משה מהיאור באיור, ידה האחת רגילה והשנייה ארוכה כדי להבהיר שזו אמתה (ידה) שלה ולא אמתה (שפחתה) היא המושה אותו.
תמונה שנייה: משה בורח ממצריים כי הרג את המצרי. הוא ברח למדיין ויתרו, שדבר ההרג הזה הגיע אליו, הכניסו לבית האסורים (הוא האיור) לשבע שנים ואסר על כל קשר עימו. אך ציפורה,בתו, הייתה מגניבה לו מדי יום מזון. אחרי שבע שנים באה לאביה ואמרה לו שהיא רוצה להתחתן עם משה. חשב יתרו ואמר לה: "אם הוא חי שבע שנים בלי אוכל ומים- כנראה שיש בו משהו" והסכים.
תמונה שלישית: חתונת משה וציפורה. החתן והכלה לבושים, כמובן, כפי שהתלבשו בגרמניה במאה ה- ,15 (חליפה ושמלה) אך מעל ראשם אין חופה אלא כובע משותף (חצי כובע מחובר לרצועת בד באורך של מטר, שבקצהו השני חצי הכובע החסר).
תמונה רביעית: פרעה מצווה על "כל הבן היילוד – היאורה" הוא מורה על כך, כיון שהיה שותה את דם התינוקות. (שימו לב שכל זה נכתב ואויר בעיצומן של עלילות הדם במאה ה- 15, בטענה שהיהודים עושים מצות מדם ילדי הנוצרים.
תמונה חמישית: הסיפור ידוע: עבד אברהם יוצא לאור כשדים להביא אישה ליצחק, הוא פוגש, ליד הבאר, כמובן, ברבקה ומביאה לארץ ברכיבה על גמלים (כלי התחבורה המקובל). הסיפור ממשיך לספר, שכאשר רבקה ראתה את יצחק בשדה, נפלה מהגמל. האיור בהגדה זו מספר: אברהם באמת עקד את יצחק והנער, החף מכל, עלה לגן –עדן, אך אלוהים זרק אותו חזרה לארץ בדיוק כששיירת רבקה עברה במקום ובראותה את המחזה שגוף נופל מהשמיים, איבדה את שיווי משקלה ונפלה מהגמל.
העליתי כאן חמישה סיפורונים כשכל אחד יותר אבסורדי מקודמו. העורכים, תודו, היו מאוד יצירתיים. כשכל זה תואר, אויר ונכתב לפני 600 שנה.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 