מילה טובה לשהם. נסענו למופע סיום שנת הלימודים באולפנת מחול "מגידו". נסענו ולא התאכזבנו ממש בית ספר מהסרטים. היו לי רגעי מתח מסויימים עד שזיהיתי את שהם על הבמה, את רוקדת כל כך יפה ואצילי. בדרך הבייתה חשבתי לעצמי איפה נוכל לראות אותך רוקדת בעתיד? לך הפתרונים! רק שתיידעי אותנו… ועל כל שרקדת עד היום – תודה גדולה!
בחג שבועות השנה נהניתי. ברוח הקרירה חזיתי בהבאת ביכורי ענפי החקלאות, ראיתי, כמה שיכולתי (מאחורי הצלמים) את המחולות (3 נכדות שלנו רקדו כמובן הכי יפה) האזנתי לטקסט הענייני והממוקד לחג. זה לא היה חג שבועות כמקובל היום, לא ליל תיקון, לא מתן תורה ואפילו לא כולם לבשו לבן. זה היה חג הביכורים! כמעט אמרתי חג הביקורים, כי מזמן לא ראיתי כל כך הרבה אנשים לא מוכרים בעלי הרגשת בית פטריוטית כזו. (אבל אני מעדיף שהאורחים יבואו לשבועות ולסוכות מאשר לחדר האוכל לחנוכה ולחג הקיבוץ). חג הביכורים אותו אנו חוגגים מבטא, מסמל וממשיך את מסורת טקס הבאת הביכורים של פרי ארצנו לבית המקדש לפני 2500 שנה, והבשלת הפרי שנמשכת כמעט עד חג הסוכות, חג האסיף, בו אנו מציינים את איסופם. חג הביכורים כבר מוזכר בספר דברים בפרשת השבוע "כי תבא", שהוא היום בו היו מביאים את 'קרבן מנחת הביכורים' לבית המקדש, החג, במתכונת זו חודש רק בראשית המאה הקודמת על ידי אנשי העלייה השנייה. ראשיתו הייתה בקיבוץ עין חרוד משם התפשט לדגניה וליתר הקיבוצים, מאוחר יותר אומץ על ידי הסתדרות המורים כאקט חינוכי והפך לנחלת העם. קראו לו חג ביכורים בהיותו קודם כל חג חקלאי/איכרי/כפרי, בו החקלאים (אנשי הקיבוצים והמושבים) הביאו את תוצרתם לבמה בטקס רב מלל ותנועה, שאת פדיונו תרמו לקק"ל. רק לפני כעשרים שנה, כשקרנה של ההתישבות העובדת ירדה החלו לקרוא לחג, לרגל הזה, 'חג שבועות'. כיון שאיבדנו את בטחוננו בתכנו של החג הסכמנו לכך תוך אמירה ש"העיקר הוא שאיננו משנים את אופיו של החג ושיקראו לו איך שרוצים". וחבל. שבעה כינויים יש לחג ושבועות ראשון להם. הם מרוכזים תחת הביטוי "חקת שבעה" והם: חג ה- חמישים, חג הקציר, מתן תורה, חג שבועות, חג ביכורים, עצרת, הקהל וחג המים. ואחרי כל הנאמר לעיל, נסענו ברכב בערב החג ושמענו את הקריין קורא ברדיו: צאו, סעו לקיבוצים שם תוכלו לחזות בחג שבועות כמו עשו פעם. כל זאת כתבתי כדי לחזק את הדר ולומר לו: התחלת את תפקידך כרכז תרבות טוב ויפה, המשך כך! "שבוע טוב"
שבועטוב 