הביטוי "ביקור הגברת הזקנה" מודל 2015 התרחש אצלנו במקומנו לפני שבוע. לפני 70 שנה, בקיץ 1945, עמדנו, קבוצת ילדים, ליד מחסן הקירור בקצה השדרה ונופפנו לשלום לאליעזר בן קבוצתנו, בן ה- 12 ולאביו, משה אופו, הנוסעים לאמריקה. מאותו יום כאילו האדמה בלעה אותם. לא קיבלנו ממנו מכתב, לא שמענו ממנו דבר וודאי שלא ראינו אותו. אבל לאורך שבעים השנים האלה זכרנו אותו ולפעמים אף דיברנו עליו. והנה לפני כחודש, קיבלנו הודעה שהוא רוצה לבוא לביקור במשמר העמק. הוא פנה למזכירות כי לא ידע מי עוד קיים בכלל מקב' סנונית הגרעינית. הפניה הגיעה לדפני הכל-יכולה והיא הגיעה אלי. סיכמתי עם 'ילדי סנונית' שנארח אותו, אף כי תמהתי איך הוא נראה, איך נדבר אתו וכו'. והנה, הוא מופיע אצלנו עם כל משפחתו.
הלכתי איתם למועדון , אליו קראתי לאהוד ליאור, עמוס לין ויעל הרפז שרידי קב' סנונית שבקיבוץ. בינתיים, התחבקנו, הבטנו אחד על השני ואמרנו את המשפט הנדוש: "לא השתנית בכלל". ההפתעה הגדולה ביותר של ביקורו- 70 שנה לא דיבר עברית ("בבלטימור", אמר "הקליינטים שלי בקליניקת רופא השיניים הם כושים ואינם יודעים עברית). אבל מדבר עברית כמעט שוטפת. "העברית חזרה לי כמו שנחתי בארץ". עד שכולנו התאספנו הוא שלף ממזוודתו את אלבום הצילומים שקיבל מקב' סנונית לפרדה, והחל לשאול על עדי- ז"ל אמרתי, הגר- ז"ל אמרתי, תרצה- ז"ל, כך מנה את כל השמות עד עודד ז"ל וגדעון ז"ל, שאלתי אותו איך הוא זוכר את השמות והוא השיב, בשיא הרצינות, על פי סדר המגבות בבית ילדים. עברנו ליד הברכה הגולשת, חלפנו ליד בית מוסדות ובית היוצר שהיו בתי הילדים שלנו. הוא נזכר בכל, התרגש מאוד והצטלם לידם עשרות תמונות אגב, מהבתים של אז נותרו במקומם רק המכבסה (שהייתה המקלחת הציבורית) המזכירות, המוסד, פינת הגולה ובית מדגרות- הארכיון! שם נזכרנו בילדותנו המשותפת בחוברות סיומי הנושאים והשנים, בארכיון, התגלגלה השיחה למה עזבתם? למה אופו עזב? שמענו את הסיפור, שבשנת 1937 אליעזר, בן 4, ואימו יעל נסעו ממשמר העמק לפגישה משפחתית בקובה כעבור זמן קצר היא לקתה באירוע ונפטרה. אביו שהיה ממייסדי הקיבוץ טיפוס מאוד לבבי ואהוב על החברים אבל בייחוד על הילדים, נסע לשם וחזר איתו לקיבוץ. כעבור 8 שנים החליט לנסוע לאמריקה בבחינת : לא טוב היות האדם לבדו. שם התחתן עם אחותה של יעל אשתו ז"ל, שגידלה אותו כאם. אף פעם אבא שלו לא אמר לו למה הוא עזב את הקיבוץ. הלכנו לאכול בחדר האוכל שם פגש עוד חברים כמו אדם ורן ואהוד לקח אותם לסיור "בחצר" הקיבוץ. אחרי שראיתי כמה נהנו אורחינו מהתפריט, מהאווירה החברית, ובייחוד מהקיבוץ הגדול ידעתי ש"ביקור הגבר הזקן" הצליח. מאוד. נפרדנו בהרגשה של היה נעים להיפגש, הבנו שחברי ילדות תמיד מתחברים מהר ושלא כדאי שהפגישה הבאה תהיה רק בעוד 70 שנה. התמונות המצורפות הן שלאליעזר ושלי בעונת הבציר בכרם, כשהיינו בכיתה ד'. "שבוע טוב"!
שבועטוב 