חזרנו עמוסי חוויות מפורטוגל אחת מהן היא סיפור האנוסים במאות ה- 15 ועד ראשית המאה ה-19. דרך כלל כשמתייחסים לאנוסים מתכוונים לספרד הגדולה. ביקרנו בפורטו, העיר הגדולה של צפון פורטוגל בבית הכנסת הקטן/עתיק/פשוט להפליא בעניו. על פי מראה הקישוטים, על פי הרהיטים המשומשים ובעלת הבית המשמשת אותו "בהתנדבות", בית כנסת שכל גודלו כגודל סלון בדירה בטוטמים, וקהל מאמיניו כולל היום שתי משפחות בלבד! שם הייתה הזדמנות טובה להעלות את סוגיית האנוסים בפורטוגל. ראשיתה בגירוש היהודים מספרד ב- .1492 רבים מהם ברחו לפורטוגל וכשחלקם באוכלוסייה הגיע ל – 10% החלו הבעיות. רק ל – 600 משפחות הותר להישאר שם שנה אחת ואף מהן לקחו את הילדים לעבודה במטעי הסוכר באי טאו-סומה מול חופי אפריקה. ב- 1497 הבחין המלך ביכולתם וערכיותם של יהודיו, שינה את הכללים, איפשר להם להתנצר ולהיטבל, והורה על שורה של הטבות כלכליות כדי שישארו בארץ. המרתם המהירה אפשרה להם לשמור בחשאי על יהדותם בסתר כאנוסים. הם הלכו לכנסיות, חגגו בפרהסיה את חגי הנוצרים ובביתם, ערכו בהסתר טקסים יהודיים בחגים ובאירועים. מצד אחד רכשו עמדות השפעה וניהול בכלכלה הפורטוגזית ומצד שני נשמרו מאוד וקיימו חיים יהודיים מחתרתיים ש'הסדירו' את נקיפות מצפונם על חייהם הכפולים. המלך היה הנהנה העיקרי מהמצב והוציא צו לתושביו, שהמרת דתם של היהודים לא תיחשד ולא תחקר 20 שנה. עד כדי כך החשיב אותם. הפורטוגלים לא קיבלו זאת בעיין יפה וכשפרצה בראשית המאה ה-16 'המגיפה השחורה' האשימו בכך את היהודים והחל הטבח בהם. האינקוויזיציה הפורטוגזית החלה לראשונה להעלות יהודים על המוקד רק ב- 1536. עם כניסתה לפעילות שוטפת "נעלמו" היהודים פורמלית, אך שמרו על יהדותם בסתר, כאנוסים, לאורך השנים עד תום תקופת האינקוויזיציה רק ב- 1821.
פרשת השבוע "ניצבים", מתארת את עם ישראל נערך לכניסה לארץ כשמשה מנוע מלהיכנס. זהו מצב בלתי נסבל עבורו. אתייחס דווקא לשאלה סוציאלית העולה בפרשה והיא ההירכיה (מידרג בעברית) בעם ישראל. המעמד הגבוה הם הגברים כפי שנאמר: "ראשיכם שבטיכם, זקיניכם ושוטריכם". המעמד הנמוך ממנו הן הנשים והילדים: "טפכם ונשיכם" והמעמד הנמוך ביותר הוא הגר: "וגרך… חוטב עציך עד שואב מימיך" היום, לפחות בנאומים היו מתחילים בכבוד הנשים: "גבירותי ורבותי"… סדר התארים בפרשה, מעיד על סולם ערכיה של החברה בה מדובר. מצאתי רשימה של סדר התארים, ההיררכיה, המבהירה את סולם הערכים של ילדי קיבוצים משנות הארבעים של המאה ה-20 על פי חשיבותם מהגבוה לנמוך: נהג, טרקטוריסט, נוטר, גרז'ניק, עגלון, מסגר, פלח, רפתן, נפח, כוורן, מנהל בית חרושת, גזבר, מזכיר, מורה. אני מניח שאם היו עורכים סקר היום אצל ילדים, עבודות החקלאות יהיו בסוף הרשימה שבראשה, יש להניח, יככבו: משפטן, רופא, כדורגלן, שחקן, פוליטיקאי, מנהל… וד"ל.
משהו על חגיגת ראש השנה. אהבתי את החגיגה, פתיחתה הייתה כל כך מפתיעה, חגיגית ומרשימה בתכנה ובמספר המשתתפים בה בכל הצירופים המשפחתיים האפשריים, פתיחה, שכבר הבטיחה המשך מוצלח. זה היה שילוב של רוח רעננה יפה השומרת על המסורת של החג וצריך לומר על כך תודה!
"שבוע טוב"
שבועטוב 