10.10.15 כ"ז תשרי תשע"ו
ה- 10.10 היום בו שי הלך מאתנו, מלווה אותנו תמיד ולא יישכח לעולם. הבכי המר עדיין מהדהד באזני, פתאום הבנו, שבכל מה שנעשה בעתידנו, לא תהיה שמחתנו שלמה ושצריך להמשיך לחיות עם שי בלב ולזכרו עם ילדינו ודרכם גם בדורות הבאים. חשבתי שהשנים תשננה משהו אבל זה לא כך. והנה, חלפו 40 שנים. זה המון זמן לכאוב המון זמן להתגעגע. מבט עיניו וחיוכו בתמונות גורמים לנו להחזיר מבט וחיוך. שי נשאר תמיד בן עשרים וארבע. צעיר כזה, שמח, חייכני, מנגן, שר, חברי לכולם ולוחם. יהי זכרו אהוב!
במוצ"ש נסעתם רובכם ככולכם להופעה של בון ג'ובי. ניסיתי לברר מי האיש הזה ומהי יצירתו השמיימית (קראתי בעיתון), שסחפה אתכם. כמה מילים עליו, הוא נולד במרץ 1962 , מייסד וסולן הלהקה הנקראת בשמו. תקליטו הראשון יצא לאור ב1978, סיקרן אותי מהם התכנים בהם עוסקים שיריו ומצאתי, שכפי שמקובל היום, הוא אינו שר שירי "מולדת" או שירי "מלחמות" אלא עוסק בחומרים היפים (לפעמים כואבים) כמו: האהבה, לב שבור ותקווה, שאין חומרים מתאימים יותר ליצירת בלדות ושירים נוגעי לב. נהניתם מאוד ואפילו שלחתם לנו צילומים מהאירוע ושמחנו אתכם בהנאתכם. ואמשיך בשירה מסוג אחר, בשבוע שעבר כתבתי על 'נתנה תוקף', שהיא תפילה הקיימת רק בבתי הכנסת האשכנזים. בבתי הכנסת הספרדים, מופיע במקומה "כתר מלכות" של אבן גבירול, יצירה פיוטית נשגבה המביאה לביטוי השתפכות נפש נעלה, של מאמין נלהב, שאלוהים עבורו הוא מקור החיים והנצח. יצירה זו, כמו 'נתנה תוקף' מכירה בעליונותו המוחלטת של אלוהים: "מי יביע נוראותיך/ מי ישוחח גדולותיך/ מי יגיד רוממותיך" אך אין בה את התבטלותו של האדם בפני אוהיו וזה אולי ההבדל. היצירה הגדולה הזו, בת 40 קטעים מתחילה כך: "בתפילה יסכן גבר/ כי בה ילמד יושר וזכות/ ספרתי בה פלאי אל חי/ בקצרה, אך לא באריכות/ שמתיה על ראש מעללי/ וקראתיה – "כתר מלכות". אני מניח שאם בון ג'ובי היה מבצע אותה, זו הייתה גם עבורכם יצירת מופת.
פעמיים בשנה מוזכר הגשם בתפילות בחגים, בפסח אנחנו אומרים: "לך לשלום גשם, בוא בשלום טל". בשמחת תורה – שמיני עצרת, אנחנו מתפללים לגשם שיבוא: "משיב הרוח ומוריד הגשם". ובשבת שלאחר חג הסוכות, אנו מתחילים לקרוא מחדש את "פרשות השבוע", שוב נתחיל מ'בראשית היה תוהו ובוהו' ונסיים במות משה שמקום קבורתו אינו ידוע. ב"חזק חזק ונתחזק!".
"שבוע טוב"!
שבועטוב 