אני כל כך מאוכזב ממשחק הכדורגל ישראל – קפריסין, ובו אני פותח. מזמן לא ראיתי משחק שאין שום קשר בינו לבין כדורגל לו ציפיתי. למה שראיתי (ואתם יודעים שאני רואה הרבה כדורגל) יש רק כינוי אחד ביזיון! לפרשנים יש ביטוי: "לא הגענו למשחק" כמה שהביטוי קולע הפעם, הרגשתי בושה וד"ל.
השבוע התחלנו לקרוא את פרשות השבוע מההתחלה. שאלו את רש"י למה התורה נפתחת בפסוק: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" ולא במשפט: "החודש הזה לכם ראש חודשים? השיב לשואלים: רצתה התורה ראשית לכול להציג בפנינו מי הוא בעל הבית של העולם, שלא יגיע יום שהגויים היושבים בארץ יגידו לבני ישראל מה באתם הנה? אנחנו יושבים כאן אלפי שנים, הסתלקו לארצות מהן באתם. או אז יפתחו היהודים את ספר התורה ויראו להם שחור על גבי לבן למי באמת שייכת הארץ ויאמרו לגויים: "אלוהים ברא את הארץ, לא אתם, היא שלו, כשרצה נתן אותו לכם וכשהוא רוצה הוא נותן אותה לנו!" וקצת היסטוריה עכשווית משלנו: שבועות אחדים לפני הקמת המדינה פירסם הועד הערבי העליון כרוז ובו קבע שפלשתינה היא ארץ ערבית ואין ליהודים כל חלק בה. הייתה לו ראייה מרחיקת לכת לרש"י. ועוד הערה קטנה לפרשה: העולם – אמרו חכמינו – נברא בדיבור. המשפט הראשון שאמר אלוהים היה: "ויהי אור"!, ואכן אור! אמר "ותדשא הארץ דשא" והארץ הצמיחה דשא. ראו היהודים שכך, השתאו ואמרו זה לזה: "בכל מקום שאתה יכול לדבר במקום לעבוד – לך על זה!"
ביום רביעי, 14.10 היה יום פטירתו של גנייק. אבא, סבא, איש יקר ואהוב היה, ומשפחתי מאוד. כמעט כל משפחתו נספתה בשואה. גנייק היה "חלוץ" שבא לכבוש את אדמת הארץ, להקים וליצור קיבוץ, מתוך אידיאולוגיה ציונית- סוציאליסטית של הגשמה שקיבל ב"השומר הצעיר" בפולין. אלה לא היו מלים, אלה היו החיים. גנייק היה איש עבודה, לא היה איש דיבורים (ר"ל) אבל היה איש שיחה נעים וחם עם חוש הומור מיוחד. תמיד, רק אחרי העבודה! כטרקטוריסט בפלחה, כמוסכניק, כמקים "ראם", וכאיש תחזוקה בתמה. גילה מסירות אין קץ לעבודה! תמיד בבגדי עבודה הכחולים שלו, לפחות 4 כיסים בחולצה, דייקן מאין כמוהו בכל מה שעשה. אני זוכר שתיאר לי בשנותיו האחרונות בתמה, בהומור מאפיין שלו: "אני לא מבין איך הצעירים היום עובדים, הם באים ב7.00 שותים קפה עד רבע לשמונה הולכים לאכול ארוחת בוקר עד 9.00 בעשר עושים הפסקת קפה ב 11.00 הולכים ל'שעת אהבה' משם לארוחת צהריים עד אחת, שוב כוס קפה ובשלוש מתחילים "לסגור" את ארון הכלים כי צריך להיות מוכנים לבוא הילדים לחדרי ההורים ועוד מתלוננים על היום הקשה והארוך שעבר עליהם.." אני זוכר היטב שהיה אחת הדמויות המרכזיות במטה ב'מערכה על משמר העמק', כאחראי על הטיפול בנשק ובהשגתו. (אגף אפסנאות) לא היינו בבית כשתחמיש פצצת מרגמה 3 אינץ' התפוצץ בעת הרכבה. גנייק ולובקה נפגעו, גנייק נפגע קשה בעיניו ושהה תקופה ארוכה בבית חולים בחיפה. אחרי האסון של שי, עסק בעקשנות ובהקפדה על הקמת מגרש הטניס לזכרו, כדי ליצור פינה חיה, פעילה, שוקקת חיים. הקשר עם השייטת היה לו חשוב מאוד. מאז האסון, היה קשה לשמח אותו, אולי רק הולדת הנכדים היוותה נקודת אור מסוימת. אני זוכר איך קיבל באהבה את טיפולה המסור היומיומי של רעיה, כמה אהב, למשל, שהייתה גוזרת לו את צפורניו. גנייק נפטר ב – 14.10.92 אם הייתי צריך להגדירו במילה אחת, אין מילה מתאימה יותר מחלוץ- מגשים, הוא ידע למה לשאוף בחייו ויישם זאת.
כמה דברים שאמר, בקטע קצר שנמצאו בוידאו המקומי שמאפיין את דמותו.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 