6.2.16 כ"ז שבט תשע"ו
בשבוע שעבר חגגנו את 'חג הקיבוץ', הנקרא גם יום הולדת לקיבוץ, ו/או "21". ב-"21" ינואר 1936 לפני 80 שנה, כך כתוב, התקיים נשף צנוע. מאמירה זו מבינים, שהיו הרבה דיבורים יפים וחגיגיים ובכן, על מה ברכו בנשף?
1. על הגיענו לנחלה של 6700 דונם קרקע.
2. על שהסתיים המשפט בינינו לערביי רובייה- תחתה, בו הם חויבו לשלם פיצויים על כך שעלו עם עדריהם על שדות הקיבוץ.
3. על שבשיחות הקיבוץ סוכמה תכנית המשק, סוכמה בעיית 'עזרת קרובים' ונמשך הדיון הארוך על המקלחת המשותפת במוסד.
4. על כך שהגיעו להסכם עם הגזבר על הקצאת 12 לא"י להוצאת העלון "ידיעות משמר העמק".
5. על הסרת האיום בהשבתת העבודה בצאן משום שהגזבר סירב לקנות שעון לרועה שעלותו 25 אגורות.
6. על כך שההכנסה הכללית הייתה 10.000 לא"י והרווח היה 500.
7. על ביקור ילדי הכפר הערבי כופרין במוסד.
8. על ביקורי אח"מים חשובים בקיבוץ כמו הנציב העליון ווקופ, אוסישקין וד"ר חיים וייצמן.
9. על כך שהוקם סניף ה"פועל" במשמר העמק.
10. על שנבנתה ברכת הקטלדיפ ברפת.
ו- 11. על הבעת תקוה שהשנה (1936) הקיבוץ יזכה ויהיה לו חשמל. כולם באו (כמובן) בחולצות לבנות מגוהצות, נעליים מצוחצחות ובמצב רוח מרומם. הנשף הצנוע הסתיים בריקודים עד אור הבוקר. כולם נהנו כל כך, ואף חבר לא בא בהתרסה לחברי ועדת התרבות: "שהיה לקיבוץ חג מחורבן ושיחפשו להם עיסוק אחר".
בהמשך לפרשת 'יתרו' שהסתיימה במעמד הר סיני, קבלת התורה ועשרת הדברות. הרי כמה פרטים שרצוי לדעת. עשרת הדיברות, כידוע, נכתבו על שני לוחות, שעל כל לוח חמש דיברות. חמש העוסקות בנושאים שבין אדם למקום וחמש בין אדם לחברו. איך מבדילים ביניהן? כל הדיברות בהן נזכר שם האלוהים נחשבות לבין אדם למקום וכל אלה שלא מוזכר בהן שם האלוהים הן בין אדם לחברו. אם כך למה הדיבר 'כבד את אביך ואת אמך' נחשב מצווה שבין אדם למקום? כי הוא נובע מהכרת טובה למי שטרח והשקיע בגידול ילדיו, באמצעות ההכרה בסמכות ומרות ההורים. כפי שהאדם המקבל את התורה, הכרת תודה בפיו, ומקבל את סמכות ומרות בורא עולם. מן הטעם של הכרת התודה וקבלת סמכות המשותפת להורים ולאלוהים, נכנס דיבר זה ללוח "בין אדם למקום" למרות שההיגיון האנושי אומר שזו מצווה שמקומה ב"בין אדם לחברו". עשרת הדיברות המקוריות מציינות את קשר המחויבות והאהבה שבין עם ישראל לאלוהי ישראל ונקראות 'לוחות הברית'. גם הקשר בין בני זוג נישאים נקרא 'ברית הנישואים'. ויש האומרים שהקשר אינו מקרי שאם נקיים כראוי את ה'ברית' הזו, נגיע במהרה לטכס ה'ברית מילה', בריתו של אברהם אבינו וד"ל.
ולסיום, בכ"ט טבת חל יום השפה העברית. משום מה דילגתי עליו. אז ציון קטן: בפרשנות השפה העברית לשלבי התפתחות האדם:
א'. תינוק – שלב הלקיחה – מלשון יונק.
ב'. עולל – שלב ההתנסות – מלשון מעולל.
ג'. בוגר – שלב ההתמודדות – בסיקול אותיות מלשון גובר.
ד'. נער – שלב המרד במוסכמות – מלשון התנערות.
ה'. עלם – שלב השאלות – מלשון על- מה.
ו'. בחור – שלב ההחלטה – מלשון בחירה. "שבוע טוב"!
שבועטוב 