13.2.16 ד' אדר א' תשע"ו
כבר זמן רב אני רוצה להתייחס לסוגיות פוליטיות שלנו ו"לגעת" בקצוות ההזויים מימין ומשמאל, ב"שוברי שתיקה" וב"אם תרצו", על "שתולים" ו"גדר חיה", בחרדים האשכנזיים והמזרחיים שמשתלטים עלינו, באופוזיציה הרפויה, בביביזם ותוך כדי, להביע את מחשבותי גם לבועתנו בה אנו חיים. מצד שני יש בהתייחסות גם קביעת עמדה, לגבי הרבה תופעות מרגיזות מעצבנות (ומיעוטן גם גורם להרגשת נחת), אך עבורי, המשמעות להתייחסות זו, היא להיות אקטיבי, לעשות משהו כדי לקדם את דעותי במעשה לא רק באמירה, ובזה אני לא רוצה! במילים אחרות היום, הכי נוח לי, לשבת בצד ולהשקיף. אבל… שמואל, אחי, מוציא לרבים את דעותיו ב'מבט אישי'. במס' 491 שלו, בתמצות רב, ובניסוח מיוחד, הוא מבטא פחות או יותר את המחשבות שרצות במוחי. והסכים לפרסם את המבט האישי שלו באכסניה שלי:
1. מה אעשה ואני באמצע.
2. הולך לי ברחוב רחב ומסוכן. זרקו אותי מהמדרכה הימנית שם גיניתי בכל תוקף את תנועת הימין הקיצוני, את "אם תרצו" וקראתי לפינוי כל הגבעות שנוער התמקם עליהן.
3. זרקו אותי מהמדרכה השמאלית שם גיניתי תנועות שמחבלות לי במדינה, כמו "שוברים שתיקה" ואחרות קיצוניות ממנה.
4. זורקים אותי מכל דרך שפויה כי הצהרתי ללא בושה שמחבלים יש לנטרל סופית.
5. טוענים שאי אפשר להרתיע מחבלים-מתאבדים. זו טעות לא מקצועית. אפשר וצריך להרתיע מחבלים פוטנציאליים לפני שהחליטו להתאבד, ויש אפשרויות רבות.
6. אין הבדל משמעותי בין הקצנה לימין והקצנה לשמאל. שתיהן הורסות את המדינה שלי. שתיהן עיוורות מלראות את הנזק שהן גורמות את הרוע ואת העוול.
7. אומרים דמוקרטיה חייבת להגן על עצמה, שהיא חייבת לשים גבולות בפני אלו שעמלים להרוס אותה כי ייקוב הדין את ההר, ואצלנו? המרכז השפוי, חסר עצמה, חסר מצפן, חסר אומץ ותורם את שלו להרס המתחולל לעינינו.
8. ואני הנע ברחוב הסואן, מאויים מימין ומשמאל. מוכן לעשות ככל יכולתי לתת בידי מרכז גדול שפוי ואקטיבי, את הכלים להגן על המדינה שלי".סכים עם תיאור המצב המתואר לעיל. לצערי, כן, לצערי, רוב המסכימים, כמוני, שקועים בכורסא ואומרים: "אוי, לאן שהגענו" ומסתפקים בכך. בהיעדר אידיאולוגיה ברורה, תפיסת עולם ששווה להילחם עליה, המצב רק יחמיר והאנחות בכורסא תגברנה. גם זה אחד השינויים שעוברים עלינו.
בשעה שחגגתם את ט"ו בשבט רעיה הקריאה לי סיפורון של אפשטיין במדור "קצרים" שלו. סיפור על עץ שנקרא :
נחמה, כפי שהסביר לי ילד בן חמש.
– העץ הזה היה עצוב.
– ועכשיו הוא לא עצוב?
לא.
למה?
כי הוא כבר בכה את כל העלים שלו "שבוע טוב"!
שבועטוב 