יום העצמאות 14.5.16 ו' אייר תשע"ו
ברכת הספורט שלוחה לניר (8) על המקום השני לו זכתה במרוץ למרחק של קילומטר בדליה. וללירן על זכייתו במקום הראשון בטריאתלון בחיפה. כמה רגשות גאווה גרמתם לי, המקנא בהישגיכם, למרות האמרה: שאין אדם מתקנא בבניו ובתלמידיו.
כ- 40 שנה עברו מאז כתבתי והקראתי את "דבר הקיבוץ" במפקד יום הזיכרון על הר הגעש. ניסיתי לדבר בשם הילדים של 1948, הילדים במלחמת השחרור, ילידי שנות השלושים והארבעים של המאה ה-20. הילדים שגדלו, שבבגרותם חוו את מלחמות ישראל: את מלחמת העצמאות כילדים, וכחיילים, את מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, את מלחמת ההתשה, את מלחמת יום כיפור ואת מלחמת לבנון הראשונה, לפני שקיבלו את הפטור ממילואים. מלחמות משאירות חותם, מותירות צלקות, מחשבות, געגועים לחברים וחברים, שהם כמו אחים. ל'ילדים' האלה יש הרבה מה לומר ולספר. בשמחה הייתי מכנס את כל נכדינו כדי לספר איך הגענו לאן שהגענו (דמיינו לכם את שני, עוד לא בן חודש, מבקש ממני: "סבא, תספר לי מה היה כאן לפני שנולדתי, אומרים שהיה פה שמח!" ובסוף סיפורי, הקטנצ'יק מצטט לי את חיים חפר בשיר המסתיים במילים "סבא, מה אתה בכלל מבין…"). יום העצמאות מתאים מאוד לסיפורי עבר אבל הפעם אתייחס להווה, לצרה הגדולה של המדינה שהוא הקיטוב והעוינות בין מזרחיים לאשכנזים, ערבים ליהודים, דתיים לחילוניים ועוד ניגודים הנאמרים בקודים: ישראל השנייה, רוסים, אתיופים , מתנחלים, להט"בים וכד'. בעיות אלה הן הבעיות שלנו היום. אני נזכר שבאחת הנסיעות,כנוסע טרמפיסט במכוניתו של חזן, כמה שנים אחרי מלחמת ששת הימים, זמן קצר אחרי שהכריז באחת הוועידות או בישיבת מרכז כלשהו, שהמתנחלים הם "החלוצים של היום", שאלתי אותו למה על המתנחלים אתה אומר מילים משמעותיות כאלו ואינך אומר זאת על מתיישבי מושבי הצפון או עיירות הפיתוח בדרום שהוקמו בשנות החמישים,שלדעתי קרובים מאוד בעשייה למה שאתם, החלוצים הראשונים עשיתם בעמק הירדן ועמק יזרעאל, בשרון ובגליל, מראשית המאה ועד הקמת המדינה וקראתם להתיישבות של 'עוד דונם, עוד עז' אבל בפועל עשיתם בדיוק את מה שעולי 'ישראל השנייה' עשו ועושים: התיישבות! למה לא תיתן להם גם את תואר הכבוד "חלוצים" על אף השוני התרבותי והמנטלי? התשובה שלו, שלא התווכחתי אתו עליה כי נשמעה לי כל כך הגיונית הייתה, שהם הממשיכים שלנו, למה הם צריכים תואר ומילת הערכה מיוחדת? זה הרי כל כך ברור!! היום אני יודע שהעובדה שלא השכלנו לצרף למחננו את אנשי 'ישראל השנייה' גרמה לניכור ולפער שהיא אולי הגורם המרכזי לפיצול בחברה הישראלית. ואנחנו, כחברה, כקיבוץ, פחות מדי חושבים ועוסקים בכך.
לסיום, משהו על פרשת 'קדושים', פרשה שנקראת בימים אלה של יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות והיא כאילו מתווה לנו דרך למדינה מתוקנת. כך נאמר בה: "לא תעשו עוול במשפט, לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך, לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך, לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תיקום ולא תיטור את בני עמך, מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ואהבת לרעך כמוך". כמה יפה, נכון, וראוי לקריאה ביום העצמאות ה-68!. "שבוע טוב"!
שבועטוב 