9.7.16 ג' תמוז תשע"ו
פרשת השבוע 'פרשת קורח'. הפרשה בה נחשפות שתיים ואולי שלוש עובדות ראשוניות. אם פרשת קורח מוגדרת כמרד אז יש לנו מרד ראשון, אם הפרשה מוגדרת כהקמת אופוזיציה, אז יש לנו הקמת האופוזיציה הראשונה ואם יש לנו בפרשה גם יחסי הון- שלטון, גם כאן זו תופעה ראשונית. סיפור המעשה: מתארגנת קבוצת מורדים בראשותו של קורח, שבאים למשה ומטיחים בו: "מי בחר אותך למנהיג? מי בחר את הכוהנים? אנחנו לא פחות טובים ורוצים לקבל את חלקנו בשלטון, במנהיגות". משה מנסה להרגיעם, אך הם אינם מרפים עד שבלית ברירה "אלוהים" מתערב, פוער בור באדמה שבולע את קורח וכל בני עדתו, על רכושם. על פי התורה יש כאן מרד, פרשנים סלחנים יותר אומרים ראשיתה של אופוזיציה.(לא התייחסתי כלל למרד/סרבנות של דתן ואבירם כלפי משה). למה בעצם קורח חפץ בשלטון? מה חסר לו? הרי היה איש 'עשיר כקורח' לפי הביטוי השגור. קורח כפי שמתואר במדרש, התעשר בזמנו של יוסף, כשקיבל ממנו את המפתחות של מחסני התבואה הענקיים של מצריים. אך איזה עשיר שמח בחלקו ולא רוצה עוד? מאוד חרה לו לקורח, הטייקון הגדול, לבני משפחתו ועדתו, שמשה לא חילק להם כיבודים, לא ככוהנים ולא כשרי אלפים/מאות. הוא כל כך נפגע מכך, שהחליט לנצל את מעמדו, ל"חבר" בין ההון והשלטון, במילים אחרות, שבעל המאה יהיה גם בעל הדעה. רק שמשה (בעזרת אלוהים) היה מספיק חכם כדי למנוע זאת.
שלמה אבן גבירול שואל בהקשר לפרשה: מי חשוב יותר החכם או העשיר? החכם חשוב יותר השיבו לו. שאל אותם אם זה כך מדוע החכמים מחזרים אחרי העשירים ואין העשירים מחזרים על פתחי החכמים והשיב בעצמו: משום שהחכמים יודעים את ערכו של הכסף והעשירים אינם יודעים את ערכה של החכמה.
בכל מקום היום, מדברים על כדורגל (יורו, קופה אמריקה) ובזיכרוני עולה דווקא ספר, ספר מאוייר נפלא מימי ילדותי העוסק בכדורגל. קראתי אותו מאות פעמים ושמו: "אחד עשר האלופים". אני זוכר את העטיפה הירוקה/תכולה עליה מצויירים אחד עשר שחקני כדורגל במכנסיים שחורים וחולצות פסים כתום לבן. כתב אותו אדוארד בס, סופר צ'כי. הספר מספר על איכר בשם בנקוצץ שמכר את העז שלו וקנה בכסף שני כדורי רגל. צעד שהפך את 11 בניו לקבוצת כדורגל הטובה בעולם, קבוצה שהביסה את כל הקבוצות שהתמודדה איתן ולא ספגה אפילו גול אחד. אם אני לא טועה הקבוצה הראשונה שנחלה תבוסה במשחק מולם הייתה ברצלונה. כל כך הזדהיתי עם קבוצת "בני בנקוצץ" שבקטע הנורא בסוף הספר, כשהפכו כבר למקצוענים, הקבוצה ספגה גול במסעה לאוסטרליה, והאבא- המאמן, בייאושו חורש במחרשה את מגרש הכדורגל, ממש בכיתי. מאז יצאו לאור הרבה ספרים על כדורגל ועל כדורגלנים אבל אף אחד מהם, כולל הספר על 'מכבי נתניה' לא הצליח לייצר אצלי אמוציות חזקות כמו הספר ההוא. כאשר ליהב מלאו 12 שנים והיה משחק כדורגל ממש טוב, קנינו לו את הספר. הבאתי לו בשמחה גדולה את הספר שכל כך הלהיב אותי בילדותי. התאכזבתי מרה, שכעבור חודש שאלתי אותו "איך הספר"? והוא ענה בשאלה: "איזה ספר?" מאז, כמו"ל, ראיתי ספרים רבים שלבני דורי היו חווייתיים ומסעירים ולבני הדור היום לא אומרים דבר. אבל אין ספר כל כך מאחד שתי אהבות גדולות כמו ספר וכדורגל כמו ספר זה.
מאוד אהבנו את יוזמתה של מיה, שביום האחרון ללימודים של כתה ו'. הולכים ברגל ל"פלגים" בהזורע, אני מקווה שרעיון זה וביצועו המוצלח ייהפך למסורת! באמת רעיון נהדר להיפרד כך מבית הספר בו למדת שש שנים.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 