6.8.16 ב' אב תשע"ו
נותר עוד חודש לחופש הגדול ואני מזכיר לכם, נכדינו, את הצעתנו למיצוי שעת איכות אתנו. יעיד על כך מור ויעידו גם אן ומאי. אנחנו מחכים בסבלנות.
עוד משהו בעקבות חיסול הרפת. למחרת השידור במגזין השבועי על חיסול הרפת שבו השתתפתי, אמר לי חבר: "אני מתפלא על התמימות שלך, איך לא הבנת שהמהלך כלל אינו נוגע לענף הרפת- כערך – להשקפתך, זה היה צעד נדל"ני מובהק! תתרגל שככה 'רואים וחושבים' היום. עבור הדור המוביל את הקיבוץ, היום זה יום שמח לא יום עצוב כפי שהתבטאת במגזין. כשאמרת שהנוף הכללי משתנה והנוף האנושי משתנה, חשבתי שהתכוונת לכך!" ואני… לא יכול להאמין שהיה קיים שיקול כזה, זה לא יתכן!
בערוץ 10 מועלית סדרה על הצבא מזוויות ראיה שונות. במרכז, מוצגת הסוגיה האם לא הגיע הזמן שיהיה לנו צבא מקצועי של מתנדבים או נכון להמשיך עם חובת השרות בצבא כמו היום. פרשת השבוע "מטות" מתארת את המציאות במדבר. אנו לומדים ממנה לראשונה על הקמת צבא, צבא עברי! צבא העם שהוקם והתארגן למלחמה במדיין, האויב המר ביותר של עם ישראל במדבר. תהליך הקמתו התחיל בכך, שכל שבט, משנים-עשר השבטים, נקרא לשלוח אלף צעירים לקראת היציאה למלחמה. מהקריאה הזו אנחנו מבינים שלא היה קיים צבא קבוע של העם בימים ההם. (אבל מלחמות היו ועוד איך) אלא שכל אימת שנדרש להילחם , היו נקראים צעירים באזור בו חיו, לבוא ולהילחם באויב המקומי. צבא כל העם הוקם לראשונה למלחמה עם מדיין וכך נוצר 'כור ההיתוך' הראשון. זה היה שינוי גדול בחברה השבטית משפחתית. האם היו משתמטים? אין הוכחה, כי יתרון גדול, במונחי הימים ההם, היה ללוחם. הוא יכול היה לחזור הביתה ברכוש גדול כי לא היה איסור לקחת שלל, לבוז ביזה, לקחת רכוש נטוש וכד'. היו הורסים את מחנות האויב והורגים את כל אנשי האויב, נהנים מהרכוש שנותר. רק במקרים מיוחדים נלקחו שבויים. (מה עשו עם השבויות כבר כתבתי בשבוע שעבר). כיון שבימים ההם חיו בממוצע 40 שנה, מלחמה 'טובה' הייתה מסדרת את החייל למשך שנות חייו.
ולאולימפיאדה, הדובדבן שבקצפת אחרי קופה אמריקה, אליפות אירופה בכדורגל וטור דה פרנס. אולימפיאדה בניגוד לכל מה שציינתי מתאפיינת לא רק בגיוון המקצועות בהם מתחרים, לא רק בהצגה הגדולה, אלא גם ובעיקר בגיבוש המשפחה, הצפייה המשותפת בנפלא מכל: האתלטיקה הקלה והשחיה בהתעמלות ובמשחקים, נותנת שעות ארוכות של יחד וכל מי שאומר שאין חיבור בשטחי ההתעניינות בין גברים לנשים או בין מבוגרים וצעירים פשוט אינו מבין את המושג אולימפיאדה. גזרתי מהעיתונים את תכנית האירועים המעניינים אותנו ולכולכם הצעה: בטלו את תכניותיכם האחרות לימים אלה – צפו ותיהנו את האירוע בעת התהוותו ואל תחכו ליומנים מיוחדים בערוצים המקובלים. תהיינה לכם שעות "קשות", כי, בכל זאת, ברזיל שייכת לאזור שעון אחר, (5 שעות הפרש) אבל אני בטוח שזה ישתלם לכם.
כעת חזרנו מביקור אצל תומי. לתום שבר ברגלו ולכן יש לו תחבושת-גבס (צהובה) על רגלו השמאלית ועל גופו. בינתיים הוא יכול רק לשכב עד שיבריא. תומי קיבל אותנו בחיוך ושמחה, הוכיח לנו שהוא מורליסט ב- די-אן-אי שלו ועם הכאבים והגבס הגדול העוטף אותו, הוא משחק, מבקש סיפורים, מסתכל באייפד, מחייך ושמח. כולנו מצפים ומייחלים להבראתו ומאחלים לו ולהוריו ואחיותיו/אחיו שבמהרה יתחזק וישוב לרוץ ולקפוץ!!!
שיהיה לנו "שבוע טוב"!
שבועטוב 