20.8.16 ט"ז אב תשע"ו
הידעתם שתשעה באב הוא יום צום? באמצעות הצום באה לביטוי הכוונה והרצון של החברה או הפרט לרצות את אלוהים, לבטל גזרה או עונש שהטיל על העם. ביום זה (586 לפני הספירה ו – 70 לפני הספירה) חרבו בית המקדש הראשון והשני. הראשון בשל שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות והשני בשל שנאת חינם. הסיפור "שעל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים" הוא: שאחד מעשירי ירושלים בייש את שנוא נפשו בנוכחות נכבדי העיר והעלבון הגדול הביא את המבוייש להאשים בפני הרומאים את נכבדי ירושלים כי קשרו קשר נגדם. הוא זייף עדות שקר שמשכנעת את הרומאים באמיתות דבריו והם מחריבים את בית המקדש. למה קבעו את המועד לתשעה באב? על מועד חורבן הבית הראשון קיימות שתי גירסאות. בספר 'מלכים' המועד הוא החמישי באב ובספר ירמיהו מצוין העשירי באב. וכך גם מציין עד הראייה לחורבן יוסף בן מתיתיהו. כדי לרצות את אלוהים הוכרז על יום צום לתפילה ותחינה. עם שיבת ציון מבבל והקמת הבית השני לא היה כבר טעם לצום.והוא בוטל. הראייה, שימי צום לא מוזכרים כלל בתקופת בית שני. לא נמצא זכר לצום כלשהו במגילות קומראן. אפילו הפילוסוף פילון וההיסטוריון יוסף בן מתיתיהו לא מזכירים צומות כלשהם. מתי התחילו לצום בט' באב? רק אחרי נפילת ביתר, המהלומה שסיימה את מרד בר כוכבא ב – 135 לספירה חזרו היהודים לדפוס שהצליח במימושו אחרי חורבן בית ראשון לקבוע יום צום. ונקבע שהצום יהיה בט' באב.
אני מרשה לעצמי, ברוח זו, "להלך על בקבוקי המחלוקות" ולדון בסוגית "גודל" הקיבוץ. זה לא סוד שאיננו כבר הקיבוץ הקלאסי, חסרה מטרה, חסרה אידיאולוגיה משותפת (פחות או יותר), חסרה אינטימיות בין החברים ואולי חסרה במיוחד ההיכרות בין החברים. קיבוץ בו אינך מכיר ולא מכירים אותך בין רבע לשליש מהחברים הוא כבר משהו אחר ש"משתמש" בשם התואר: קיבוץ. השותפות בתחומים העיקריים של חיינו, באמצעי הייצור, בחינוך, בתרבות, בבריאות היא מאוד מהותית וחיונית אבל אנחנו בזמן מתאים להביא לשינוי המושג קיבוץ למונח ה"קהילה" או "ברית חברים". הקיבוץ – גוף המשתנה מאז היווסדו בשנות העשרים של המאה הקודמת – בנוי על הזדהות עם רעיון מסויים, שבונה חברה מסויימת אליה מחנכים את הבנים, הבסיס לביצוע המשימה הוא היכרות מלאה בין השותפים. שהמשפחה היא רק אחד ממרכיביו. הפעילות המשותפת, עבודה עצמית, המפגש החברתי ויצירת תרבות מקומית. ברור שבקיבוץ הקטן, האינטימי, היה קל יותר להשיג ערכים בסיסיים אלה שבקיבוץ הגדול והגדל קשה להשיגם. אם פעם הקיבוץ היה כאגרוף היום הוא יד פתוחה באצבעות רפויות. האם יש גבול לגודל הקהילה שתשאף לחיות ע"פ אותם ערכים הקרואים עד היום קיבוץ? לצערי, אני אומר: הגודל קובע
שבועטוב 