8.10.16 ו' תשרי תשע"ז
בפרוס השנה החדשה יש לי שלוש משאלות קטנות אישיות, שקל להיענות להן, אם רק חושבים עליהן ורוצים.
1. לברך ב"שלום"! את הבא בדרכך.
2. לסגור את הסלולרי בציבור. לא מכובד למשתמש במכשיר ולא "מנומס" כלפי אלה שאתך.
3. להנמיך את רמת הרעש בחדר האוכל. שלושת אלה יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים המשותפים שלנו בקיבוץ.
ברכה מיוחדת לשהם על בחירתה לתרום את כישוריה במסלול בשירות הלאומי במד"א. זו נטילת אחריות עצומה לטפל בבני אדם ברגעים שהכי רע להם, אחריות שהיא גם זכות גדולה – בהצלחה מכולנו.
ועוד מטיולנו ברומניה. בדרך כלל בית קברות הוא מקום עצוב, קודר ומכביד בשל הזיכרונות המציפים את נפשו של הבא בשעריו. ברומניה ביקרנו בבית קברות ששמו: "בית הקברות העליז". 800 מצבות מעץ על רקע כחול (תקוה), ועליהן צבעי הצהוב (פוריות), אדום (תשוקה) וירוק (חיים). בראש המצבה ציור של משלח ידו של הנפטר או איפיון אחר ותחתיו חמשיר. למשל: ציור של אדם מחזיק בבקבוק יין "צוויקה" ומתחת כתוב: כל מי שאוהב צוויקה / יכול למות כמוני / אני אהבתי צוויקה /ומתתי עם הבקבוק ביד. או ציור של אדם יושב ובידו כוס יין וכתובות המילים: דבר אחד אהבתי מכל / לשבת ליד שולחן הבר / ליד אישה של מישהו אחר. "בית הקברות השמח" נוסד ב- 1953 ע"י הנגר של העיירה יון פטראש, לאחר שישב עם משפחת הנפטר ושמע אודותיו. וכך כתב על מצבתו המעוצבת: כשהייתי צעיר בכפר / אהבתי לרקוד לצלילי הכינור / אבל אז נשאתי אישה ואת תחביבי היא לא אהבה. מיד הוצף בבקשות ופניות לעצב קברים נוספים. ועוד כתב על אחת המצבות: כאן נח תאודור / יותר מכל אהב את מנעמי החיים / לשתות ולנשק את כל הנשים / אבל כשהזדקן מתה התשוקה / ולכן החליט למות איתה. ואסיים בסיפור על שני צעירים הוללים הקבורים שם ועליהם נכתב: היינו שני אחים / לא סתם אחים / אלא חברים טובים / מתנו בגיל צעיר / וכאן לנצח מנוחתנו / נהנים מהחיים / שרנו ופיזזנו / עד שבגיל 18 / אל מותנו רקדנו. הראיתם פעם בית קברות בו אנשים מסתובבים וחיוך גדול מרוח על פניהם? אנחנו ראינו! תארו לעצמכם שעל קברו של פרס היה מצויר למשל איש כותב או קורא בספר ותחתיו היה כתוב: חשבנו שאף פעם לא תמות – אבל אכזבת… או משהו כזה.
צפיתי בהלויית שמעון פרס מתחילתה ועד סיומה. מודה, לא השתעממתי לרגע. התרשמתי מאוד מהארגון והסדר במקום הלא פשוט הזה ומהנאומים. אהבתי את ה'קדיש' של שלושת הילדים ואת משפט התוספת שאמרה הבת ואהבתי את שירת החזן. שמעתי ברדיו שיחה ובה נרמז למה פרס בחר להיקבר בבית הקברות של גדולי האומה ולא ליד קבר אשתו. נזכרתי שכבר קראנו על אחד כזה – יעקב אבינו, שבחר שלא להיקבר ליד רחל אמנו אהבתו הגדולה, בדרך אפרתה, אלא במערת המכפלה ליד לאה, שנחשבה אז לבית הקברות של גדולי האומה. שמו ומקומו של יעקב בהיסטוריה שלנו לא הועם עד היום.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 