10.11.16 י"ז כסלו תשע"ז
שלוש פרשות (השבוע) מוקדשות לאברהם אבינו, חמש פרשות ליעקב אבינו ורק פרשה אחת מוקדשת ליצחק אבינו. גילוי נאות: מאז ילדותי הרגשתי "לא נוח" עם סיפור עקדת יצחק, ובהמשך "לא נוח" גם בסיפור "גניבת" הבכורה והברכה של יעקב. גם בדרך וגם בתוצאה. כילד וכמבוגר איני יכול להעלות בדמיוני את התמונה בה יצחק מוטל על המזבח ואברהם מניף מעליו את המאכלת. וגם לא את ההכנות (עם אימא רבקה) ומהלך טקס הענקת הבכורה והברכה ליעקב על פני עשו. שני הסיפורים מביכים מאוד ואני מניח שחשתם בכך בעצמכם. יעקב קיבל את גמולו בכמה הזדמנויות והפעם בסיפור לאה-רחל.
"ויהי ערב. וייקח (לבן) את לאה בתו, ויבא אותה אליו (יעקב)… ויהי בוקר והנה היא לאה, ויאמר יעקב ללבן:
"מה זאת עשית לי, הלא ברחל עבדתי עמך, למה רימיתני?"
ויאמר לבן: "לא כן יעשה במקומנו…"
ולאה… כל הלילה עושה עצמה כרחל.
אמר לה יעקב: "בת הרמאי, למה רימית אותי?"
אמרה לו לאה: "..ואתה למה רימית את אביך, כשאמר לך, האתה הוא בני עשיו?' ואמרת לו: 'אנוכי עשיו בכורך',
ואתה אומר: למה רימיתני? ואביך לא אמר (לעשיו): בא אחיך ובמרמה…"?
ומשהו שונה לגמרי. כמה שנים אחרי שחזרנו משליחותנו בצ'ילה, ביום חורף גשום במיוחד, כמו בשבוע שעבר, חזרנו אחה"צ מהעבודה לחדרנו – ביתנו – מבצרנו. (שכלל רק חדר אחד ושירותים משותפים לשלושת החדרים שבבניין) עמדנו בפתח ולא האמנו למראה עינינו, בעקבות הגשמים העזים, כל התקרה קרסה על המיטה, השולחן הקטן, הרדיו הלבן, הספרים ואוסף התקליטים שהבאנו מדרום אמריקה וכל הבית היה מוצף מים. מה עושים? מיד התייצבו לעזרתנו רכזי ו. חברים, רכז הבניין, ואפילו המזכיר, כדי לראות מה אפשר לעשות וחברים שבאו ל"השתתף בצערנו" ולעזור. הרגשנו חוסר אונים ויאוש. אבל מיד נמצא לנו חדר מתאים ויבש ובדלתו אפילו מזוזה, שלימים התברר שהיא ריקה. חלפו השנים, אך בליל הגשם החזק ששטף אותנו, בשעה 01.00 נשמע לפתע רעש מוזר שבא בחוץ (רעיה התעוררה, אני לא) והסתבר שהתקרה אצל שכננו קרסה, למחרת נשלח פועל בניין לדירה. כשראה את המראות המהם: "אין לגג מספיק שיפוע" והלך! אף ממלא תפקיד, גם לא מאגף הבנייה, לא התייצב לראות במו עיניו, אם לא לעזור, לפחות כדי להזדהות ולעודד את רוח שכנינו. כשאמרתי למישהו שראש עירית חיפה רץ מבית שרוף אחד לשני וזה מאוד דומה, ענה לי: "כי הוא רוצה להיבחר עוד פעם ולכן עליו להיראות בשטח". אצלנו, כידוע, אין דאגה כזו. אבל איפה גילויי הערבות ההדדית, העזרה ההדדית, האכפתיות, שכל כך מתפארים בהן? תגידו: "אתה מגזים"… אז תגידו.
הנזקים נותרו כמות שהם. רק ביום הרביעי לקריסת התקרה הגיעו לתקנה. נסיים בחיובי, ונמשיך לצפות לגשמים שיבואו עלינו לטובה, רק לטובה! "שבוע טוב"!
שבועטוב 