14.1.17 ט"ז טבת תשע"ז
לרומי המתוקה ליום הולדתה הרבה חיבוקים ונשיקות. אוהבים אותך מאוד, מאושרים שאת נכדתנו, מאחלים לך שתשמחי עם הורייך ואחייך ועם כל המשפחה הגדולה שלך!
ולקראת יום הולדת ה- 95 של הקיבוץ: במשך שלושים השנים הראשונות לקיומו, הקיבוץ התבסס על ענפי החקלאות בלבד. הקיבוץ היה כעין מחנה קטן, סגור, שחי מפרי עמלו, מגן עליו בכוחו ובאמצעיו הדלים, הכול נעשה בעבודה עצמית שכללה גם את ענפי השירות הנדרשים לחברים. בעבודה בחקלאות ראו המייסדים את ההגשמה של כיבוש הקרקע ובעיקר יצירת תשתית להקמת חברה חדשה, הקיבוץ האידיאולוגי, החברתי, על ערכי התרבות והחינוך. לסוג התיישבות זה קראו ה"משק מעורב"! משק, שכלל הרבה ענפים, בתפיסה, שכל ענף, בכוחו, יתרום לכלכלת הקיבוץ. מעט ענפים נשתמרו מהימים הראשונים וגם הם שינו את פניהם בדפוסי עבודה, בסוגי הגידולים ובעיקר בטכנולוגיה. להלן רשימת הענפים החקלאיים שנסגרו במהלך השנים ובסוגריים שמות אלה הזכורים לי כרכזיהם: הכוורת (חתולי), השפנייה (משה אופו), משתלת פרחים (מרתה), משתלת עצי פרי (יולק), גן- ירק (שייק, אלישע), דיר (אריה בקר), גן- בית (פישל, ריצ'רד), מספוא (וילק, מאירצ'קה, רמי), פרדס (מולק), חזיריה (אוקסי), ובמטעים (דוד חדשי, בניו ועוד רבים) חוסלו הנשירים בזה אחר זה: שזיפים, אפרסקים, אגסים, תפוחים והכרמים, האבוקדו ולאחרונה חוסל ענף הרפת. וגם שלושה ענפי שירות: אורווה (דוד ג.), מאפייה (דולק) וסנדלריה (אהרון), אנחנו, הילדים התחנכנו מילדות לאורח חיים של החקלאים. ראינו את עצמנו כחקלאים ושאפנו להיות כאלה. שנשאלנו איזה מקצוע יש לך לצורך מילוי פרטים אישיים בתעודת זהות, בדרכון, אפילו בצבא, התגאינו לציין: "חקלאי"! כבר שנים רבות שאינני עוסק בחקלאות, ועדיין היא נוגעת בי תמיד כשאני נזכר בקיבוץ של פעם, משהו רגשי מתעורר בי אל האנשים האלה, אל הנוף והערכים של אז, עליהם כתבתי:
החקלאים
הם היו אנשים שתמיד שאפתי להיות אחד מהם – החקלאים!
תמיד ראיתי אותם כצמדים: אוקה ובקר, לובקה וז'ניה, מאיר וסבק, גנייק ופרויקה, יוסקה וצבינג'י ואלישע וזיוה. הם הבינו דברים נשגבים, כמו להביט על המוחרקה ולדעת אם יירד גשם, להביט על הלבנה, אם יש לה הילה או אין ולומר בביטחון אם מחר יהיה חם, או להביט בגודל נחירי הפרות ולדעת אם לפרה יש הרבה חלב או מעט.
אנשים מופלאים החקלאים האלה.
הם נראו לי תמיד אנשים צנועים מאוד, בוטחים במעשיהם, שלווים, שקטים, אנשים חושבים, רציניים, אנשים שיודעים שבצד הצלחות יש גם כישלונות. רבות הרהרתי בהם ובייחוד שלהם. האמונה בדרכם, הנחישות, והנכונות לוויתור כדי להגשים את חזונם. אולי כי הם יודעים שלא הכול תלוי רק בהם בהחלטותיהם ומעשיהם, שהרבה תלוי בגורמים שאין להם שליטה עליהם כמו: מזג האוויר, טיב האדמה, איכות הזרעים, מכת מזיקים והמחלות. הם מבינים וחיים את הברית לה הם שותפים: התלות בין האדמה לשמיים.
"שבועטוב"
שבועטוב 