4.2.17 ח' שבט תשע"ז
ו'השלמה' לסיפור על משה רבנו: עשרה שמות נקראו לו למשה והם: ירד, חבר, יקותיאל, אבי-גדור, אבי סוכו, אבי זנוח, טוביה, שמעיה, לוי ומשה. אמר לו הקב"ה: "מכל השמות שנקראו לך איני קורא לך אלא בשם שקראה לך ביתיה,(בת פרעה) בשם: משה".
מוזר, שאני המוכר לכם כאחד שאין לו סבלנות רבה, שגורס תמיד כי סוד ההצלחה הוא הקיצור, סבור, שאנו מצויים בתקופה שהרוח השורה עליה, בעיקר בתחום ה'תרבות' הגלובלית היא רוח הקליפ, שהכל מוגש, קצר, מהיר, לעוס. 'רוח' זו דבקה גם בנו! היא גורמת לשטחיות ורדידות של נפש האדם לתופעות כמו: ירידה תלולה בקריאת ספרים, ספר עב כרס לא נקרא כלל (גם ספר דק), בכל צפייה בסרט הפורש עלילה רחבה נטולת "אקשן", חבל על הזמן, כך גם בתיאטרון, בקונצרט (מה זה) או ביקור בתערוכות אמנים ותוסיפו לכך את מה שנשקף אלינו מהטלוויזיה… זה מחלחל לחיינו, מתחיל בחוסר הקשבה לדיבורים מעבר לכמה דקות… חוסר עניין… הכל חייב להיות קצוב, מתומצת, מרתק בסגנונו, אפילו במגזין השבועי שלנו בשיחה עם חבר מחברנו כבר אין סבלנות להקשיב. כך בתרבות החיים שלנו. וחמור מזה, בלי משים אנו מחנכים לכך את הילדים והנוער. לא להתאמץ אינטלקטואלית, לא להשקיע בעולם "הרוח", ב"בניין העל", בנכסים חווייתיים, אפילו לא בחלומות על עולם אחר, ולא עוסקים בכל הדברים שמעבר לצריכה השוטפת. קשה לקבל שזו היום "תבנית נוף" עולמנו. חיינו בקיבוץ בנויים על מפגש חברתי, על חיים משותפים, יצירה משותפת, היכרות הדדית. איך נשיג כל זאת שכל כך מעט חברים (ורובם זקנים כמוני) באים לאירועים שמקיימת לנו ו. תרבות? כמה יוצאים מביתם המרווח ויורדים לחדר האוכל או למועדון לשמוע הרצאה מעניינת או להאזין לקונצרט כדי להתעשר בחוויות שמעבר לחיי היומיום. שמחתי להאזין לקונצרט של תלמידי הפסנתר והשירה בכלל, (האם קם דור חדש?) ולנגינתו המעולה של ספיר בפרט, ואני מברך אותו על הצלחתו. היית מדהים!!!
המחשבות הלא קליפיות עלו אצלי כשניגשתי להכין את הסרטים למפגש הגיל השלישי לחג הקיבוץ. בחרנו 3 קטעי סרטים כל אחד מהם אורך כ- 10 דקות, סרטים, שאולי לא מסוגלים לצפות בהם בסבלנות ראויה בשל הקצב הפנימי שלהם, הוספנו שני קטעי קריאה שכתבתי ועוד כמה שירי מקום שהושרו בשמחה והתלהבות והתקבל ערב בסגנון אחר. בערב זה חשתי מעין "שמחה", מאוד נוגע, ערב שהשאיר, כמו שאמרו לי חלק מהמשתתפים "טעם של עוד". ערב של "יחד".
בימים שאו טו טו יתפרסם הדו"ח ויתחדש הויכוח על המנהרות ב'צוק איתן' מעניין להזכיר, שמלחמת המנהרות הראשונה הייתה במרד בר כוכבא ברומאים בין השנים 131 ו- 135 לספירה. דרך הלחימה של הרומאים ביושבי המערות והמנהרות, כדי להכריח את הלוחמים היהודים לצאת מהן, הייתה להזרים לתוכן עשן סמיך – וזה הצליח! והיום, אחרי אלפיים שנה, עדיין מתלבטים מה יודעים, מה ידעו, מי היה הראשון שזיהה את המנהרות, אבל על פתרון הבעיה עדיין לא שמענו.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 