11.2.17 טו בשבט תשע"ז
בנוסף על התפעלותנו מהידע שהפגין ספיר (עם גלי) בחידון התנ"ך. הופתענו מהאירוע עצמו, מכך שמרכזים את כל חניכי 'שומריה' במשך כמה שבועות מכיתה ז' ועד י"ב ומשקיעים בלימוד, שינון פרקים, לימוד התקופות השונות ואירועים מסוימים בתנ"ך. בהחלט מאורע חשוב. הבקיאות שהפגינו החניכים שהגיעו לגמר הייתה מרשימה ולא פחות גם תגובת אלה שישבו באולם והיו שותפים. יש לציין את צוות המחנכים שבחר להעלות את נושא התנ"ך בחידון השנתי ועשה עבודה נהדרת. אני כמעט חוזר בי מכל מה שכתבתי על "דור הקליפים" בשבוע שעבר. ובנוגע לספיר – נקווה לשמוע ולראות את השיגו מדי שנה.
משהו על העברית: כתבתי כבר שקשה לי לקבל שמרבית הזמרים הישראלים, על כל במה אפשרית (וגם אצלנו), הזמר העברי לא מכובד דיו בעיניהם והם מעדיפים שירה באנגלית, יותר נכון מנסים את כוחם באנגלית. אחד הנימוקים הוא, שאנחנו חיים בעידן גלובלי המנטרל את הלאומי- הפטריוטי – העצמי. אבל שימו לב לתחום אחר, לתחום הספרים. מקריאה במוסף הספרותי של "הארץ" מסתבר, שמתוך 21 הכותרים המופיעים ברשימת רבי המכר רק שלושה ספרים הם של סופרים ישראלים (14%) ובתחום ספרות לילדים ונוער המצב מביך יותר מתוך תשעה ספרים (ברבי במכר) רק אחד הוא של סופר ישראלי (11%). האם אנחנו בעיצומו של תהליך של מיסמוס זהותנו וייחודנו התרבותיים? דיברתי על כך עם עמית למו"לות, לדעתו, הבעיה נעוצה במו"לים עצמם, שהספר בשבילם הוא קודם כל בעל ערך כלכלי וספרים מתורגמים נמכרים טוב יותר לציבור הקוראים. והגורם השני המשפיע הוא הרשתות הגדולות 'סטימצקי' ו'צומת ספרים' שדוחפות את הציבור לכך. כתוצאה מכך ה"ביקוש" לספרים מתורגמים עולה והספרים המקוריים נדחקים הצידה. וחבל שכך!.
היום ט"ו בשבט, כמה מילים על יום זה: ט"ו בשבט מוזכר לראשונה במשנה (המאה הראשונה והשנייה לספירה) כאחד מהתאריכים המציינים שנה חדשה לעניינים השונים כמו: א' ניסן – ראש השנה למלכי יהודה וישראל, שהיו מונים את שנות מלכותם. א' תשרי – ראש השנה למניין השנים וט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות. ההסבר לעיתוי הוא שבעת ההיא, זה היה המועד להערכת היבולים השנה לפיהם, על פי חוקי המקרא, יש לחשב את גודל המעשר שצריך לתת לעניים, לנזקקים וכד'. (אגב, גם אנחנו במועד זה עוסקים ב'תכנית המשק' וב'תכנית פיננסית' לשנה הקרובה שלנו). במשך הדורות הפך ט"ו בשבט לחג שבו אסור להספיד מתים וצריך לאכול בו לפחות פרי אחד מפירות הארץ (גפן, רימון, תאנה, זית ותמר). המקובלים בצפת במאה ה- 16 הוסיפו וקבעו שיש לערוך גם 'סדר' ליל שמחת האילנות' בט"ו בשבט. ליד שולחנות ערוכים לומדים על הפירות מהתורה, התלמוד וספר הזוהר ובסיום עורכים תפילות לאילנות.
ולימינו: ט"ו בשבט בארץ ישראל, קיבל את משמעותו כחג נטיעות לפני 133 שנה (הפעם הראשונה בה נחגג היה ב- 1884 ביסוד המעלה). עם התפתחות המדינה בתחומי החקלאות, התעשייה והבניין, הצטמצמו מאוד שטחי הנטיעות והחג שינה פניו, לתחומי שמירת הטבע והגנה על החי והצומח. לאוהדי חג הנטיעות נותרו רק הזיכרונות והשירים המספרים על חג הנטיעות:
"כך הולכים השותלים /
רון בלב ואת ביד /
מן העיר ומן הכפר /
מן העמק מן ההר /
בט"ו בשבט /
בט"ו בשבט".
"שבוע טוב"!
שבועטוב 