4.3.17 ו' אדר תשע"ז
איך, איך, איך אפשר באותה פרשה (משפטים) לכלול מצד אחד חוקים מלאי השראה המביאים את עמדת היהדות לזכויות האדם כמו שכתוב: לגר, ליתום, לאלמנה, לעבד ואפילו לבהמה העובדת אצלך ומצד שני חוקי ענישה כל כך קשים כמו – ואני מצטט: "ואם אסון יהיה – ונתת נפש תחת נפש, עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל". מעניין שחז"ל די נבהלו מעצמת רגש הנקמה הזה, נתפסו ל"עין תחת עין" בשאלה ומה אם יש לאדם רק עין אחת, היש להוציאה גם כן? ולכן ריככו את העניין כך, שאת החוק 'עין תחת עין' אפשר יהיה להחליף בממון ז.א. ב"תשלום קנס" לפי ערך הנזק. כך נולדה תרבות הקנסות הכספיים על עבירות עד עצם היום הזה. זו פרשת קצוות כמו החיים.
המשך פרשת 'משפטים': "כל אלמנה ויתום לא תענון", לאיסור זה, לא מוצמד עונש כלשהו למה? חז"ל אומרים שזעקת אלמנות ויתומים מופנית ישירות לאלוהים ולא למערכת המשפטית ולמה אלוהים אינו מרשה למערכת המשפטית לדון בענייני האלמנה והיתום? כי, פסיקתה תעורר את השאלה האם החברה כולה צריכה לסבול בשל מחדלי הרשויות המטפלות? עדיף לעקוף אותם ולפנות ישר לקודקוד. הלכתי לגדול בתורה, לדוד סתיו (שהיה מועמד לכהונת רב ראשי אשכנזי) וראו מה הוא אומר על כך: "מה יש בו במצב האלמנות שמחייב התערבות, למרות שייתכן שמדובר בנשים חזקות? אלמנות אינה בהכרח חולשה פיזית, שכן זו תלויה בגיל ובמצב בריאותי. בעיית האלמנות והיתמות היא לפני הכל הב ד י ד ו ת. ולנו כחברה יש תפקיד מרכזי במאבק כנגד תחושת הבדידות. כדי שנוכל להיות להן/ם לעזר, עלינו להיות רגישים לצרכיהן והפנייה הישירה לאלוהים, נובעת במקרא, מהחשש שהחברה ובתי המשפט לא תמיד יהיו רגישים דיים ואז תוכלנה האלמנות והיתומים לזעוק לשמיים!" עד כאן דברי סתיו. שאלת האלמנות/ים אצלנו התעוררה לפני שנה ויותר, ואלה שפנו נותרו, לפי שעה, ללא מענה מספק. כיון שחילונים בני חילונים אנחנו נוציא את המילים "אלוהים" ו"בתי המשפט" מהכתוב לעיל ונפנים את ערכינו כחברה מתקדמת – הקיבוץ – חובת ההתייחסות שלנו מתמקדת באנושיות, ברגישות, בהתחשבות ובהקשבה כדי להגיע לפתרון, במילה אחת: בתמיכה! קודם כל חברתית, לפעמים כלכלית, לפעמים נפשית, אך תמיד אישית. ועל אף שקיים מכנה משותף בסיסי, חייב להיות טיפול אישי בכל אחת ואחד. לא תמיד אפשר יהיה להיענות לכל בקשה, אך תמיכת החברה שלנו חייבת להיות.
השבוע חגגנו את "יום המשפחה", מה שנקרא פעם 'יום האם' ולמה השבוע?
"יום האם" נקבע כיום זיכרון למות הנרייטה סולד בל' בשבט. (1860 – 1945) הנרייטה סולד פעלה רבות למען נשים ובמיוחד למען ילדים. היא זו שהקימה את ארגון "הדסה" ואת "עליית הנוער" לאחר מלחמת העולם השנייה.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 