25.3.17 כ"ז אדר תשע"ז
ללי נכדנו יום הולדת . לי, פילוסוף קטן, סקרן גדול, חקרן וידען וחוגג שש שנים. כל כך טוב ומעניין להיות בחברתך להקשיב להגיגיך ולהבחין בכישרונותיך מה נאחל לך? שתמשיך לנסות להבין את העולם הסובב אותנו, שתמשיך להיות מאושר במשפחתך, עם הוריך, אחיותיך ואחיך הצעיר, שתבוא יותר לבקר אותנו ושתמשיך להפתיע אותנו כמו השבוע, עם צילום מהאצטדיון של "מכבי נתניה". חיבוק חזק , נשיקות, טפיחה על כתף ושוב חיבוק מאתנו.
"שש מדורות הבהבו"… הוא ספרו המעניין, ודאי לחברי משמר העמק, המכיל בתוכו ריכוז הידע של ישע עקרון על הפלמ"ח, ספר, שצירו היא מערת הפלמ"ח. אתמול ראיינתי את ישע לוידאו. מודה, במהלכו, לא חשבתי על מלחמת העצמאות, מה, היכן ואיך לחם הפלמ"ח, ולא על הלחימה הקשה במהלכה, הראיון עורר בי זיכרונות יפים מהימים ההם, ימי ראשית הפלמ"ח. היינו בני 8-9 והזדהינו מאוד עם מה שמתחולל ביער שלנו, היער, שמילא חלק מרכזי בילדותנו ובנערותנו. אנחנו הילדים היינו "מובילי המים" של הפלמחניקים על גבי חמורים למערה. אחרי הלימודים היינו באים ליד המקלחת (היום מקום עבודתה של מירה) שם היו מתרכזים החמורים עם אסלי המים המלאים, היינו עולים על גב החמור ועולים למערה שהייתה כל כך רחוקה, אני זוכר את השעות שישבנו בצל השדרה ליער משקיפים על מגרש הספורט שעליו הפלמחניקים היו מתאמנים בקפא"פ (קרב פנים אל פנים) ואחר כך מבצעים את אותם התרגילים בעצמנו בבית הילדים. מהם למדנו את המילים הראשונות בערבית: אהלן, פינג'אן, סאלאם. כילדים הבטנו על הפלמחניקים כפי שיווני היה מביט על אליליו, ודיברנו בינינו עליהם כפי שיהודי מדבר על הכותל המערבי. הערצנו אותם, את האנשים הצעירים האלה, השמחים במעשיהם והם התייחסו אלינו בחיבה ובמאור פנים. אנחנו עוד שייכים לדור שזוכר שהמילה פלמ"ח הייתה אסורה להיגוי ולכן שרנו במקום : "אנו, אנו הפלמ"ח".. "אנו ההולכים בסך". אני רוצה לספר על אמא שלי שהייתה "המטפלת" של גרעין ד'- כך קראו לפלוגת הפלמ"ח ששכנה בלול. לכאורה, תפקידה היה רק לדאוג ולטפל בבגדיהם אחרי הכביסה, אך בפועל, מדי יום בשעות אחה"צ המאוחרות אחרי שסיימו יום עבודה או יום אימונים, הם היו באים ל"קומונה" ושם מצאו זמן לשוחח איתה ולספר לה על מחשבותיהם, הקשר עם הבית, על אהבות נכזבות, על ריבים קטנים ביניהם ואני הילד, שאבא שלו תמיד היה עסוק בעבודה בסוכת המטעים בגן א', כשלא היה לי מה לעשות ואז הייתי בא לאימא, יושב ומקשיב. לא הבנתי הרבה על מה דובר, אבל הרגשתי את האנושיות שלה, את החום שהקרינה כלפיהם, את ההקשבה האמיתית לקשייהם ולמצוקותיהם ולרגעי אושרם, לפעמים קנאתי בהם, הרגשתי שהיא לא רק אמא שלי, כי היא הייתה גם כמו אמא שלהם. כך אמא זכורה לי מהימים ההם, ימי ראשית הפלמ"ח.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 