5.8.17 י"ג אב תשע"ז
השבוע ערכתי עם מושקו את הראיון עם דרור ויי-חאן- סקי. תוך כדי הראיון זרק לי דרור: "חזרתי השבוע מפגישה נוספת עם בת דודתי במוסקבה והראיתי לה תמונות של הוריך והיא מיד זיהתה שאנחנו קרוביי משפחה דרך סבתא מלכה -אמו של אבא. וחזר ואמר שהיא זיהתה (מה שכבר ידעתי) את דשה ואפילו את גנייק כקרובי משפחה שלו, שלי, שלנו. מעניין. מסתבר ממחקרו, שמרבית מייסדי הקיבוץ היו קרובי משפחה שלא העבירו את המידע הזה לדורות הבאים. השני. אבל הסתבר לי שבגלל הקירבה המשפחתית (הפתאומית) אנחנו חיים ב"גילוי עריות" כבר כמעט 60 שנה. כשהערתי לו שמנישואי קרובים נולדים ילדים בעלי פיגור, דרור שלף מחקרים המעידים שמנישואי קרובים יוצאים גם ילדים נפלאים, מוכשרים מעל הממוצע ומבריקים. בזה סיימתי את הפרומו לכתבה/ראיון עם דרור סיפור שמתחיל בצ'ינגס- חאן במונגוליה ומסתיים במשמר העמק. ממליץ לכם לצפות בכתבה.
השבוע התחלנו לקרוא את פרשת השבוע הראשונה בספר 'דברים'. החידוש הגדול בה שאותו משה "כבד פה ולשון" לפתע מדבר, כמו שנאמר ב'גשש' – אוטוסטרדה. מדבר ומספר. משה מדבר אל העם העומד ומקשיב לו, מסכם את ההיסטוריה מיציאת מצריים ועד היום, מזכיר לעם את רגעי המשבר שחווה, לא מדלג על גילויי חוסר האמונה, על אף שאותו עם חזה בגדולות ובנפלאות שעשה להם אלוהים. הוא אינו מטיח בהם אשמה אלא לוקח אחריות ואומר הבעיה היא לא בכם, אלא בי, אני צריך להתמודד עם הבעיות שעולות. משה, איש זקן, היודע שיום מותו קרב, מרחיב וחוזר על הסיפורים עוד ועוד. מדוע הוא עושה כך? האם בגלל שהוא האחרון שנשאר לספר לדור הצעיר את האמת שלו? למה הוא חוזר כל כך הרבה פעמים על אותו סיפור? האם כי זו הדרך להכניס לראשים הצעירים את האמונה? או שמא התעוררו אצלו בעיות זיכרון? סימפטום ידוע אצל זקנים. פסיכולוגים אומרים שאדם זקן זוכר את כל מאורעות העבר, אך אינו זוכר כמה פעמים סיפר אותם. לכן קוראים לספר "דברים". אם ספר 'בראשית' עוסק בתחילת העולם, ספר 'שמות' בתחילתו של העם, 'ויקרא' בתחילתה של הקדושה, 'במדבר' בתחילתה של ארץ ישראל, ספר דברים הוא סיפור-תקציר של הספרים הקודמים.
היריעה קצרה מלהיכנס ברצינות לעניין 'תשעה באב', להסברים על יום של צום מלווה בבכי ונהי על חורבן בית המקדש ראשון והשני, רק אציין שהשנה הוא חל ב- 1.8.17 שהוא יום הולדתה של רעיה ואני מודה, שכבר שנים שלא היה לנו תשעה באב כל כך שמח וחגיגי. "שבוע טוב"!