19.8.17 כ"ז אב תשע"ז
לתימור ביום הולדתך ברכות חמות, חיבוק חזק והמון מחשבות טובות עליך, על ג'ני ורביעית המופלאים. כשאני חושב מה מניע אותך בחיים, מה דוחף אותך, מה מריץ אותך אני תמיד מקווה – שאם אתה מתפנה לחשוב על כך – אתה אומר לעצמך שלנו, להוריך, יש חלק בכל תשובה שתיתן, באהבה, בחום, בחשיבה ובהתנהלות. קשה לסמן רגשות על ציר, אנחנו אוהבים אותך ואת כולכם ומאחלים לכם רק טוב הרבה אושר, שמחה ואהבה בכל!
אני חושב שכל יהודי ואפילו ישראלי "חייב" לדעת ולהכיר את עברו הרחוק, שלו, של עמו ושל ארצו. יתכן וזה קשור לתפישתי את חשיבות העבר לגבי העתיד. פרשות השבוע נותנות לנו בסיס להבנת עברנו הלאומי. למשל בפרשת "עקב" בה אלוהים מבטיח לעם הבטחות גדולות בתנאי שיאהב אותו (ילדותי) ויקיים את מצוותיו. אלוהים אינו מצפה שהעם ינהג כך בגלל שנתגלתה לו אמת גדולה, או שהייתה לו הארה מבריקה, או שהעם יזכור לו את כל הניסים שעשה מאז יציאת מצריים. הוא בונה על תקוותו שהעם יעשה כדברו בגלל מה שהוא עומד לקבל כתמורה ליחס זה, ואלה הן הטבות חומריות: אלוהים ירבה את פרי הבטן, את פרי האדמה והצאן, יסיר כל חולי. הפרשה מתארת את רגעי הפיוס אחרי חטא עגל הזהב. הסיפור בקיצור רב: אחר נתינת התורה למשה בסיני, העם בונה עגל מזהב, משה יורד מההר, רואה, כועס ומנפץ את לוחות הברית, אלוהים – בתגובה – רוצה להחליף את העם אך משה מתחנן ומשכנע אותו שלא יעשה כן, שיסלח לעם ואז תיכרת ברית נצחית בין העם לאלוהים. העם מקבל את לוחות הברית השניים, אלא שהפעם, משה עצמו חרט אותן באבן לעומת הלוחות הראשונים שאלוהים בעצמו ובכבודו כתבם. ועוד משפט בפרשה שנוגע בנו יותר. בפרשה מופיע המשפט האומר: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם" וזה אומר ש"אוכל" כביטוי ל"חומרנות" זה לא הכל בחיים, יש דברים נוספים מלבד הדברים הפיזיים שנותנים משמעות לחיים. מרקס קרא להם "בניין – על", ואנחנו אומרים נכסי רוח והתעלות הנפש. כי החיבור של אדם לעולמו הערכי הוא זה שיסייע לו ברגעי השפל בו השפע (הכלכלי) עלול להיעלם באחת. עולם ערכי, שיעזור לו להתמודד במצבי משבר. (כמובן שכל השוואה אלינו היא פרי דמיון הקורא בלבד)
אני מצטרף לדיון על: 'הצגה או טקס מסורתי בערב ראש השנה'. בציטוט ממשוררנו הלאומי ביאליק שאמר: "עצתי האחת היא: חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם, לפי כוחכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי ואל תתחכמו הרבה. אבותינו לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אף על פי שחזרו עליהם כל ימי חייהם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד, הם מצאו בהם כל פעם טעם אחר!!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 