14.10.17 כ"ד תשרי תשע"ח
חלפה עוד שנה ושוב כולנו מתכנסים ליד קברו של שי וחושבים איך כבר עברו 42 שנה בלעדיו. רעיה קוראת שיר ובביתנו מעלים את הסרטון על שי, שזכרו כל כך יקר לנו.
בתקופת המקרא, או לפחות בחלק מהתקופה, חג סוכות היה, כנראה, החג החשוב ביותר ועובדה שזה החג היחיד המכונה בתורה : "החג"! אחת ההוכחות לכך באה מכיוון המלך שלמה שחנך את בית המקדש בחודש השביעי הוא חודש תשרי בזמן החג המרכזי. כך כתוב! יש סברה שיש קשר בין מנהג החקלאים לדור בסוכות לבין איסוף התבואות. אבל על פי המשפט": "וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה". (שמות כ"ג) אין זכר לסוכות. הסוכות מופיעות לראשונה מאוחר יותר בספר ו'יקרא'. שם נכתב: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כ"ג). כילדים למדנו שבסוכות ישבו בני ישראל בצאתם ממצריים כי כאשר נטשו את בתיהם הנוחים, היו זקוקים למחסה כלשהו, גם בחלוף חצי שנה מהאירוע הטראומטי הזה. אין ספק שלחלק החקלאי – הקיומי! יש חלק מירבי בחג. אולי ישבו בסוכות בעת האסיף כדי לשמור על היבולים בשטח, (יש להניח שגם אז היו גנבים) וגם כדי לא לחזור מדי ערב הביתה, (שמירת לילה), שראינו לכך דוגמאות בארצות רבות. מכל האמור לעיל דבר אחד ברור שחג הסוכות היה חג מרכזי לעם, כשהחוגגים הבולטים בו היו הכוהנים. לשמחתנו, אצלנו, חג סוכות נמנה על החגים הגדולים יחד עם 'חג הקיבוץ' ויום העצמאות הנחגגים ברב עם. וגם לנו "כוהנים" בדמות רכזי התרבות וצוותי החגים. חג נשפט אצלנו על פי שני קריטריונים: התכנון והביצוע, התכנון בידי ה"כוהנים" בסיעור מוחותיהם והביצוע על ידי "העם" כולו. את החג השנה ממש אהבתי, הן במעטפת החיצונית המחודשת של מעין סוכה פתוחה, הן בטקסים ובריקודים המתחדשים מדי שנה בשנה, בשילוב בין העבר המפואר וההווה, בין המסורת וההוויה העכשווית. אהבתי את הקראת הקטעים מהמסורת העברית/כנענית – מהמקרא, הקשורים לחג. הערה: לדעתי יש להרבות בקטעים אלה, כי זה החג היחידי בשנה, בו כולם מקשיבים בשקט להקראת הפסוקים המקראיים, שערכם עצום ולו רק בשל השימוש בשפה העברית העשירה בה אין מרבים להשתמש היום, וכמובן שמהרעיונות היפים.
לארגן חג בקיבוץ, היום אומרים להפיק, זו עבודה עצומה. להגיש לכלל האוכלוסיה הרב גילית על אורחיה ערב חוויתי ייחודי, הייתה השקעה, שתוצאותיה היו עבורי השנה הנאה, שמחה (מוצר נדיר), התרוממות רוח, (ראיתם את תומר!) ואווירת הרגשת הצלחה משותפת לציבור הצופים כקהל ולמשתתפים הרבים. את כל זה קיבלנו השנה בחג האסיף, חג הסוכות, ואני שמח שהדר היה ממוביליו .
זיכרון קצר ממלחמת יום כיפור שמלאו לה 44 שנים. ביום השלישי או הרביעי למלחמה הובלתי שיירת דלק למוצב 101ברמת הגולן. נמסר לנו שהוא כבר בידינו אבל כשהתקרבנו, קיבלתי פקודה לעצור את השיירה עד גמר כיבושו. עצרנו והמתנו. פתחנו את הרדיו שהיה במשאית ושמעתי לראשונה את הגשש החיוור שרים את 'לו יהי'. חשתי צמרמורת בכל גופי מרוב התרגשות. הוצפתי דמעות געגועים לרעיה, לילדים ולבית, חוויה מכוננת. מאז שמעתי ופיזמתי את השיר הזה פעמים רבות וכל פעם שאני שומע אותו, אני חוזר למרגלות 101, למלחמה ההיא ב-1973.
"עוד יש מפרש לבן באופק / מול ענן שחור כבד / כל שנבקש לו יהי.
ואם בחלונות הערב / אור נרות החג רועד / כל שנבקש לו יהי.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 