9.12.17 כ"א כסלו תשע"ח
לפני שבועיים כתבתי על כך שאין רוחשים לשכבת דור המבוגרים היום יותר מדי כבוד. השבוע אתייחס לשינוי הגדול שחל בחברה. היום הזקנים, באים- והרבה- אל הדורות הצעירים להקשיב להם, ללמוד מהם את פלאי הטכנולוגיה המאפשרת השתלבות במרחבי החיים העכשוויים, וכוונתי לרזי הטלוויזיה, המחשב, הסמרטפונים, האייפונים והטלפון הסלולרי, ואת האפשרויות ושפע השימושים האינסופיים שבהם. וכל אחד מכם עד גלי ולי יכול לאשר זאת. שמתי לב ששאלותי, הנראות ל"צעירים" אלמנטריות ואפילו פשטניות וטפשיות, מסבות לי שמחה גדולה של פגישה שוות השוקיים הזו. כי (עקיצה) על ספרים איננו יכולים לדבר כי הם כמעט אינם קוראים, וכך על מוזיקה ותיאטרון שלא לדבר על הגות ופילוסופיה. למזלי, יש לי ערוץ דיבור מיוחד משותף והוא 'מכבי נתניה' ומכאן ספורט בכלל.
"אשרי, שככה לי"!
לפני שהורסים אותו אני רוצה לספר על מבנה נוסף המועמד להריסה לצורך בניית מרכז הקיבוץ והוא המבנה היפה של המכבסה + סלון מירה (היום). גם הוא הוקם בשנות ה- 30 המוקדמות (כמעט 90 שנה) לצורך מקלחת ציבורית. המבנה היה מחולק ל3 חלקים : מקלחת לבחורים, מקלחת לבחורות (כך התבטאו אז) ומכבסה (עליה בפעם אחרת אולי). לכל מקלחת (10/8 מ') היה אולם מרכזי על קירותיו קולבים ועליהם ניתלו הבגדים להחלפה, ושמשו גם כמתלים למגבות. מתחתיהם, לאורך הקיר המערבי, הוצבו ספסלי עץ ובכל מקום היו פזורים כפכפים שהם לוח עץ בגודל של 2/15/10 ס"מ שבקצהו כמעט רצועת בד, שתחתן השתלשלו כפות הרגליים כדי שלא לדרוך במים. במקלחת הבחורים הייתה תוספת בצד דרום ובה כיורים ומראות לצרכי גילוח. לאורך הקיר בצד מזרח של המבנה היו 5-6 תאי מקלחת ולכל אחד מהם טוש. האולם המרכזי שימש מקום יוצא מן הכלל לויכוחים סוערים, לשיחות של מה קורה בעבודה, בחברה, בתנועה, במפלגה, בהסתדרות ובארץ בכלל. ותמיד בטונים גבוהים וגם שרו, חזק שרו.
בין מקלחת הבחורים למקלחת הבחורות היה קיר על עמודים וכך נוצר חלל מחבר בין המקלחות שדרכו היו מעבירים כפכפים ואפילו סבון. כילדים, אני זוכר שמדי פעם היו לוקחים אותנו להתרחץ שם בהעדר מים חמים, פעם בשבוע, כיון שהמחנכות שלנו היו נשים תמיד לקחו אותנו למקלחת הנשים. בגלל האדים, דמויות החברות שהתרחצו שם באותה שעה היו מעורפלות קצת ואולי בשל כך, לא ראינו בכניסתנו לשם בעיה כלשהי. וגם הן כך. בחופשים במוסד התקלחנו במקלחת הציבורית במקלחת הבחורים. אבל מקלחת יומיומית קבועה שם החלה רק כשהיינו בי"ב. שנה בה למדנו חצי יום וחצי יום עבדנו. אני זוכר את חווית היום הראשון בי"ב, סיימתי את עבודתי ברפת ונכנסתי למקלחת כמו כל חבר מהשורה. הנחתי את בגדי הנקיים על הספסל, את בגדי העבודה תליתי על קולב (או להיפך) שמתי את רגלי בכפכפים וצעדתי לכיוון הטושים. כשהתקרבתי לטוש אני רואה את יוסף גור ז"ל עומד ומשתין לתעלת ניקוז המים מהטושים. הוא הביט בי וראה את פליאתי ואמר לי במלים אלו: "כן, אני משתין במקלחת, אבל יש לי הצדקה אידיאולוגית ראיתי שגם חזן משתין"! לא ידעתי נפשי מרוב צחוק, ולאורך השנים תמיד הזכרתי לו את "חנוכת" המקלחת הציבורית שלי.
בין המקלחות והמכבסה היה חדר קטן וחשוב מעין כמוהו, בו זכו החברים לטיפולי "פנגו" באמצעות בוץ שהובא במיוחד מטבריה, לסובלים מרומטיזם ואישיאס וכאלו צרות. בחדר הזה הייתה גם אמבטיה שעמדה על מסילה. ע"י הזזתה נחשפה כניסה וסולם יורד הוביל למרתף ובו סליק הנשק שרק מעטים בלבד, ביניהם גנייק, ידעו על קיומו. לנו נתגלה הסליק במסגרת הכנות לאחד מערבי יום הולדת לקיבוץ. נכנסנו למקום וראינו שאפשר להסיע את האמבטיה על המסילה ולפתוח את דלת הסליק האטום והנשכח. סיפור היסטורי במבנה היסטורי. ולא יאומן! את הבית הזה יש כאלה שרוצים להרוס, ועל כך נכתב כבר בספר ישעיהו מ"ט: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו".
וברכה לאיתן ליום הולדתו! אמץ את מה שנואי אמרה בכתבה שעשו לנו ולמשפחה כולה בערוץ 1: "שואלים את הבעל שלי למה הוא עוד לא חבר קיבוץ"? הפוך את סימן השאלה לסימן קריאה! זו ברכה ואיחול גדול שלנו. מלבד איחולנו לאושר ואהבה ו… תומר המקסימה!
שנים אני מחכה שיצטרף אלי מישהו מהמשפחה לרשימת הסטודנטים. ראשון, השנה, הצטרף אלי תימור שבטח מלמד את מוריו והשבוע יהב. מלאת אותנו בגאווה, יהבון, אנחנו שמחים בצעדך ומייחלים להצלחתך! ותמיד תמיד נתייצב לצידך, עלה והצלח!!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 