23.12.17 ה' טבת תשע"ח
סיפורו של בית הילדים הראשון:
ב- 4.1.1930 עלה כל הקיבוץ על אדמות משמר העמק. ב- 1.7.30 התחילה בניית בית הילדים הראשון. בית קומותיים ל- 14 הילדים הראשונים של הקיבוץ – בית מבטון, כדי לתת בטחון ומגן לילדים בתקופה הסוערת, כשמשמר העמק הייתה נקודה יהודית בודדת בעמק יזרעאל המערבי, מוקפת 7 כפרים ערביים עוינים, אולי לא עוינים אבל לא אוהדים ותומכים. הבית תוכנן על ידי אחד המתכננים של הסוכנות היהודית ונבנה על ידי חברי הקיבוץ. בידיהם הוכנו גם חומרי הבניה למשל: החצץ השחור הוכן מגריסת אבני בזלת שהובאו מהר הגעש. בבית, ששטחו היה 17×20 מ', היו בכל קומה 3 חדרי שינה, שירותים וחדר אוכל. הבית נבנה בעלות כוללת של 2600 לי"ש. כל הכסף התקבל מתרומות, בעיקר מהסוכנות היהודית והקבה"א. בשנת 1936 נבנה על גג הבית מחסן הנשק ברישיון בריטי, ששימש גם מקום ליצירת קשר באמצעות מורס (איתות) עם מזרע שריד וכפר יהושע. במלחמת העצמאות, בחנוכה תש"ט – 1948 הופצץ הבית על ידי מטוסים מצריים בדרכם לרמת דוד. 3 ילדים בני תשע נהרגו בהפצצה בעודם ישנים. זה היה אירוע מאוד טראומטי בחיי הקיבוץ. הבית נפגע קשה אך שופץ והוסיפו לו חדרים מדרום ומצפון.
בית זה היה ערש החינוך המשותף לכל קיבוצי הקבוץ הארצי של "השומר הצעיר". בבית הזה הומצאה, גובשה ונבנתה האידיאולוגיה של החינוך המשותף ונתקבלו הנוהגים והנוהלים של הסדרי החיים היומיומיים, כאשר קבוצת הילדים מהווה את היחידה הבסיסית בחינוך המשותף. בית הילדים היה המקום הבטוח בחיי הילדים כדי שהוריהם יוכלו למלא את התפקיד שהועידו לעצמם: ליצור חיים חדשים בארץ חדשה. בית הילדים הזה ענה על צרכי השעה ונתן להורים ולחברה כולה בטחון מלא ושקט: כך נולדה: שינה משותפת, מקלחת משותפת, ארוחות משותפות, לימודים, משחקים, טיפוח חיי החברה ועצמאות. להקמת בית הילדים הראשון הזה הייתה השפעה רבה על התפתחותו של הקיבוץ. בעקבותיו הוקם מבנה המוסד החינוכי שנתן פתרון לגילאי הילדים הגדלים ולגיל הנעורים. ראשית, אצלנו במשמר העמק, כמוסד חינוכי משותף לכל ילדי הקיבוצים, ובהמשך מודל בתנועה כולה.
כולנו, גם אנחנו וכל ילדינו, זכינו וגדלנו בבית הזה. קב' מורן – הקבוצה של שיר, 'סגרה' אותו כבית ילדים ב- 1982-3 אחרי יותר מ-50 שנה בו התחנכו בו כל ילדי הקיבוץ. עם פינויו מהחינוך, התקיימו בו שימושים בעיסוקים שונים עד שיועד ל'בית מוסדות'. לחברים רבים היום הבית אינו משמעותי, אין להם סנטימנטים משום סוג כלפיו, ולא יחס ערכי, גם לא מעסיקה אותם המחשבה מה יהיה גורלו של בית ישן כבן 90 שנה, לו חשיבות היסטורית ערכית ורגשית מעין כמוה . כמזכיר, בשנות התשעים, הכנסתי את הבית הזה לרשימת "שימור אתרים היסטורים" בקיבוץ. (מצרף את הרשימה.)
נכון, תמיד אפשר להביא מומחה שיחווה דעה שמוכרחים להוריד את המבנה כי הוא אינו בטיחותי, אבל לי אין ספק, שליבת הבית המקורית חייבת להישמר ושווה טיפוח והשקעה לפחות כמו זו של "הבית הגדול" במוסד, כי חשיבותו בתולדותינו אינה פחותה. לדעתי, נכון ליעדו ל"בית הוותיקים" כאות כבוד למקימי המקום ומייסדיו. הבית צריך להיות עבורם מקום למפגשים ופעילויות.
בוויכוח שיהיה (אם יהיה בכלל) על גורל בית הילדים הראשון, אם לשמרו או להרסו לפחות רבים יזדהו עם השיר: "…………, יש אבנים עם לב אדם."
"שבוע טוב"!
שבועטוב 