13.1.18 כ"ו טבת תשע"ח
אף פעם אני לא מצליח לזהות בשבת, אם הדמות הנכנסת לביתנו היא סופר- מן, סופר- גירל, בט-מן או פיטר פן. לפעמים אפילו רגע אחד חושש שרומי לא תגיע היום, ואז כשהיא מסירה את המסכה… נחשפת לנו רומי בכל יופייה וחביבותה כשעל פניה חיוך רחב האומר משהו כמו: "הבהלתי אתכם!" ועוד גילוי, בין כל נכדינו הלא מעטים, רומי היא היחידה שביקשה שאלמד אותה את משחק השחמט, והוא כידוע משחק ראש ולא הכדורגל. כל הכבוד לה אני אומר, ולו רק על הסקרנות לדעת. היום כולנו מציינים את יום הולדתך, יום שאת, רק את ניצבת במרכז. בשם כל המשפחה נברכך ונאחל לך להרבות שמחה, שובבות, חברות טובה והמון אהבה עם הוריך ואחייך!
ברכה נוספת, שבה תקווה גדולה וציפייה גדולה, אני רוצה לשאת לרעייתי ולחברותיה לעבודה על סיום העברת הספרייה למקומה הישן בבית המחודש. ליוויתי את רעיה בהעברה מהבית הגדול, שמעתי על ההערות 'החכמות' של האחראים לבניה שכאבו לה כל כך: "מי בכלל צריך ספרים כאלה" או "תעיפי את כל הספרים" "נפיל את הבית על הספרים" וכד' והחכמים במיוחד אמרו: "היום לא צריך ספרים יותר" אני שמח שרוחות הבורות האלו לא התגשמו ויש לנו היום ספרייה מאוחדת אחת, במקום ישן-חדש, שהיא נכס תרבות חיוני וחשוב לקיבוץ ותפילתי שרעיה תמצא בה את מקומה המכובד כיאה לספרנית כל כך מנוסה וכאוהבת ספר ייחודית שאין רבות כמוה, שיודעת להפוך ספר לחוויה, כאילו הוא ריקוד לנשמה. ותודה גם למיה שנחלצה לארגון ההעברה ולירון – שתמיד קשוב.
במגילת הקלף שנוצקה באבן הפינה לספרית הקיבוץ וחדר קריאה, (בנין המזכירות שליד חדר אוכל), ב- 21.1.1934, בפרוס השנה ה- 13 לקיום הקיבוץ נכתב בין השאר:…"המגילה הזאת שתושם בלב הבטון המוצק של היכל הספר לקיבוץ השומר הצעיר הבונה את חייו ומשקו במשמר העמק. בפינת- ספר זו יוחזר לספר תפקידו ההולם בחיי הקיבוץ. נכון, כי לידתו של הקיבוץ באה תוך מרידה עזה בירושת ספסל בית המדרש, תוך רצון לוהט למעשי- בראשית, ובכל זאת, בלב הקיבוץ בימי ינקותו נתון היה… הספר". המגילה מסתיימת במילים: "פינת ספר צנועה זו שתקום במאמצים על של כל אחד מאתנו, תהא נא עזר ומנוף להרחבת קשרינו עם רעיונות הדור, להעמקת תרבות חיינו ומעשינו". לאחר 84 שנים אני חותם על כל מילה שכתב חתולי.
ואם דיברנו על ספרים אז הפעם נספר על אברהם מאפו, סופר עברי שנולד בינואר 1808 לפני 210 שנים. שכתב את הרומן העברי הראשון שיצא לאור ב- 1853, ושמו: "אהבת ציון". הספר מתאר את סיפור אהבתם של אמנון ותמר ואת החיים בארץ ישראל בתקופת הבית הראשון. והמדהים הוא שתיאורי החיים בארץ הם חיים של עצמאות ושחרור לאומי. תיאורי הנוף הארצ-ישראלי מפליאים במיוחד, ומעניין שהוא דמיין אותם, את הנופים, השבילים, את מזג האויר, הצומח והחי, מבלי שהיה כלל בארץ. (בן גוריון כל כך התרשם מהספר, שאמר, שהספר שימש לו מקור השראה רעיונית לתנועה הציונית.) מאפו נפטר ביום הכיפורים בשנת תרכ"ח (1867) כשהיה בן 59. התוודענו אליו כילדים, כי במשחק 'רביעיות' הייתה גם רביעיית 'סופרים' ושם הכרנו את שמו ושמות ארבעה מספריו. לימים קראנו את הספר הישן המפתיע הזה ונראה שהעברית שלו לא תהיה מובנת לכם כלל, אבל ראוי שתנסו.
בימים אלה מלאו 160 שנה להולדתו של מחייה השפה העברית אליעזר בן יהודה. יום הולדתו הוכרז כ'יום השפה העברית'! אפשר לספר עליו רבות למשל שהיה בעד תכנית אוגנדה, אבל הפעם אצטט את פרשנותו בשפה העברית לשלבי התפתחות האדם.
א'. תינוק –שלב הלקיטה – מלשון יונק.
ב'. עולל – שלב ההתנסות – מלשון מעולל.
ג'. נער – שלב המרד – מלשון התנערות.
ד'. עלם – שלב השאלות – מלשון על-מה.
ה'. בוגר – שלב ההתמודדות – בסיקול אותיות גובר.
ו'. בחור – שלב ההחלטה – מלשון בחירה.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 